"מה שהיה - הוא שיהיה, ומה שנעשה - הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש / קהלת, פרק א, פסוק ט

מאמרו של לארי קיובן "שוב ושוב חוזרת הרפורמה" מנסה להאיר את סוגיית הרפורמות הבית- ספריות ואת התהליך שהן עוברות:

לשם כך הוא מציג שלוש רפורמות שבאו והלכו בתצורה דומה ושונה בכל פעם מחדש, את הסיבות למהלכים אלו וחלופות אפשריות.

קיובן מתאר את גישת המורה במרכז שהיתה הגישה המרכזית - עד לפני יותר ממאה וחמישים שנה ואת הגישה החדשנית יותר שהציגה רעיונות על "הילד השלם"  ועל כך שהחינוך הבית-ספרי, צריך להתחבר לעולם האמיתי.

במאמרו, מתוארים המאמצים להוביל את החינוך לערכים ליברלים שיתאימו לכל התלמידים ושיתנו אופק עבודה לכל אחד בהתאם ליכולותיו.

הוא מציין גם את אנשי הזרם הפרוגרסיבי שהיו קיצוניים אף יותר ודרשו לאפשר ללומדים לטפח  את תחומי העניין המגוונים שלהם ואת יכולותיהם השונות.

במאמר, מפרט קיובן על  ריכוז וביזור של הסמכות החל ממחוזות ועד ל"ועדות בית-ספריות", "בתי-ספר בניהול עצמי" ו"בתי-ספר מחודשים".

ומשם הגיע לעיקר העניין לדעתי: מדוע הרפורמות חוזרות פעם אחר פעם כמטוטלת?  

לצערי, המאמר משקף מציאות מוכרת.

חשוב שקובעי המדיניות, המורים, הפקידים המקצועיים והחוקרים יבינו רפורמות חוזרות שוב ושוב אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית-ספרי ואכן לחצות את סף הכיתה ולהשאר בה.

הנתק בין הרפורמות לשטח הוא קריטי ובעיני הן אינן מותאמות למציאות העכשוית. יתכן, שזה בגלל שהמערכת לא באמת רוצה לעשות שינוי.

כשהחינוך הוא ציבורי והסוס שמושך את העגלה הוא הרבה פוליטיקה אלו שנשארים להאכיל את הסוסים הם מעטים ובודדים. והמחלוקת העיקרית היא המורה והתלמיד.

אמנם, אנו בעידן של "התלמיד במרכז" אבל המציאות מפגישה אותנו עם עובדות שונות.

פדגוגית, התפיסה נכונה אך המציאות טופחת על פנינו.

עיצוב החינוך צריך להיות בשיתוף המורים והתלמידים ולא להעשות על ידי אליטות שמינו את עצמן (פוליטית?) כמורות דרך, גם אם יש להן תעודה מהמחלקה לחינוך באוניברסיטה מובחרת או שהן יושבות על כסא בירוקרטי ממשלתי במשרד החינוך.

הוזה או חוזה? תלמידים ללא פנים

ג'ון דיואי טען שלילד יש עוצמה ייחודית לו והבנתו לחיים פירושה לתת משקל לצרכים ולנרטיב שלו ושאין לטשטש אותם.

את צרכי הילד יש להצמיח ולהעצים.

במסגרת הקורס המרתק "סוגיות במערכת החינוך" דנו בכך, שילדים מטבעם מתנגדים לשיגרה שאוטמת להם את המוח ולכן יש לייצר עבורם סביבה מתאימה כדי שהם יהפכו לפעילים בתהליך הלמידה.

הילדים מבקשים מרחב למחשבות שלהם, לפרשנות שלהם, לרעיונות שלהם ויש לפתוח עבורם את המרחבים הללו מתוך תפיסה שבלמידה אקטיבית יש חדווה, עניין, תסיסה והיא יוצרת אנרגיות שמעוררות את הסקרנות האינטלקטואלית שלהם.

כל כך הרבה שנים עברו מאז שחקק דיואי תובנות אלו ועדיין, לצערי, שבוי החינוך בקונספציה של חינוך מקובע ואחיד של כיתות מחולקות על פי גיל ביולוגי בלבד ובהן עשרות תלמידים ללא פנים.

כולם לומדים את אותו הדבר, באותה השעה, מתקדמים בחומר (שנכפה עליהם) באותו הקצב ונבחנים באותם המדדים.

בעיני, דיואי הוא חוזה והתפיסה החינוכית הרווחת בישראל של לימוד בכיתות "אם", תפיסה

בה אין מענה לדיפרנציאליות היא טעות.  

בעיני, כל לימוד הוא חשוב אם הוא בא מעולם התוכן של הילד כשטיפוח הסגולות הייחודיות של הילד היחיד והעצמתן היא  היא היוצרת את הגיוון הגדול והמעניין הקיים בציביליזציה.

בני לומד בבית הספר הדמוקרטי שם מיישמים גישה זו הלכה למעשה: אני גאה לצרף מקרה מבחן. מפיו של מנהל בית הספר מר גיל חדש:

"במהלך דיון שקיימתי היום ... נשמעה לפתע דפיקה נחושה אך מנומסת בדלת משרדי. לחדר נכנסו קבוצה של ילדים בכיתה ד' - ה', כשעל פניהם אמונה בצדקת הדרך ומוכנות לנקוט באמצעים קיצוניים (אם צריך) על מנת להשיג את מטרותיהם.

אסור לך לפגוע בזחלים, הם אמרו, ולראייה הביאו מספר רמשים שזחלו במתינות לאורכו של השולחן העגול, מביטים בי במבט זחלולי, מחכים שאחרוץ את דינם. תוכניתך לעשב את השטחים הירוקים לאורך הגדרות של בית הספר דינה להביא כלייה על זחלי פרפר לבנין הכרוב, שמצאו להם מחסה בין עלי סלק הבר. שלא לדבר על מינים אחרים של חרקים שמצאו את מבטחם בערוגות הבר, במה שאתה מכנה "עשבים שוטים", והם מכנים "בית".

בשביל מה בכלל צריך לעשב את האדמה, שאל אחד, ואילו השני בדק איתי את האפשרות לעלות אותי לוועדת משמעת בגין פשעים כנגד לבניני הכרוב.

הם הישירו אליי מבט, עיניהם מספרות לי סיפור של נחישות אמיצה, מניעים טהורים, והזדהות מוחלטת עם מטרות המאבק.

חיזרו בשעה 12:15, אמרתי לאחר זמן מה, והציגו תוכניות חלופיות שיענו על צרכי הזחלים, ויאפשרו גם את עבודת הקהילה לשיפור חזות בית הספר. הציעו פשרה שתהייה מקובלת עליכם, וגם תעלה בקנה אחד עם היוזמה של ועדת נספו"ג.

שלושת הילדים חיכו לי בזמן שנקבע. הם סרקו את גינת בית הספר, בדקו ומצאו שניתן להכריז על "שמורת פרפרים" וחרקים בפינה נסתרת של הגן, שתאפשר סביבת חיים מספקת עבור חרקי בית הספר הדמוקרטי. יצאנו לסיור בגינה, ובכישרון של סוכני נדל"ן ממולחים הם הצליחו להכפיל ולשלש את שטח השמורה באמצעות משא ומתן קשוח וערמומי.

במקביל, הם אירגנו מבצע הצלה בית ספרי שכלל עשרות ילדים נלהבים, שדאגו להעביר מאות זחלים וחרקים מאזורי הספר המסוכנים לעבר השמורה הבטוחה והמוגנת. הם תכננו גם איך לגדר את השמורה, ולדאוג לרווחת תושביה.

מחר כשאתם מגיעים לאזור החדר של ארז (אב הבית), ורואים לפניכם עשבייה פראית וסוררת, רכנו נא וחפשו את הזחלים השחורים לבנים שפוסעים בחדווה זחלילית בשטח הפרא. הזחלים ידעו לספר לכם על ילדים מופלאים, קטנים בגובה אך גדולים בכל המובנים האחרים, שעשו את כל ההבדל."