השבוע צפיתי בהרצאה (דרך TED) של אלי פריסר, שמדבר על filter bubbles – "בועות" סביבנו ברשת.
ככל שהפעילות המקוונת שלנו הולכת וגדלה, המידע שמגיע אלינו "מותאם" יותר לצרכינו. מצד אחד ניתן לראות בכך סממן חיובי אשר עוזר להתגבר, לסנן ולהתמצא במידע הרב הקיים אך עליה וקוץ בה: לעיתים אנו מרגישים שאנו מביטים במראה ונמצאים ב "לופ".
העלתי סוגייה זו לדיון בכמה פורומים ושמעתי היגדים כמו: "האינטרנט מראה לנו מה שאנו רוצים לראות ולא מה שאנו צריכים לראות", "הרשת מקבעת אותנו", "למנוע החיפוש אין רגשות, הוא עובד באמצעות תוכנת לוגריתמים מורכבת וממקם תוצאות על פי אלפי קריטריונים שונים שהוא מסיק מסקירת מיליארדי אתרים בעולם", "המטרה של מנוע החיפוש להציג למחפשים את התוצאה הרלבנטית ביותר עבורם".
כשאנו מתייחסים להיבט החינוכי בחיפוש מידע ברשת, עולה בעיה מהותית: במידה ואכן קיים פילטר כזה, המטרות הפדגוגיות של הרחבת אופקים, חשיפה לשונות, חשיפה למחקרים חדשניים ועוד, לא ממומשות במלואן בגלל חסמים וסינונים אלו.
בהרצאה, טען אלי פריסר ואף הביא דוגמאות לכך שכבר היום מנועי החיפוש אינם "אובייקטיביים", הם מתאמים את תוצאותיהם לפרופיל של עורך החיפוש כפי שהוא נבנה מאוסף נתונים שנאסף מחיפושים קודמים ומנתונים רבים אחרים שלו.
פריסר נתן דוגמא של 2 חיפושים בגוגל למילה "מצרים", שנעשו על ידי 2 חברים שלו ושהניבו תוצאות שונות בתכלית.
נושא זה סקרן אותי מאוד והחלטתי לחקור זאת אמפירית, בזעיר אנפין.
ערכתי סקר קצר ובו ביקשתי מ - 20 משתמשים שונים בישראל, לחפש מידע על "סינגפור" בגוגל.
המשתמשים הם אנשים בגילאים שונים החל מ 12 ועד 50, ממינים שונים, בעלי השכלה מגוונת ותחומי עניין שונים. הם גרים בכל רחבי ישראל.
ביקשתי מהם לצלם את המסך עם הקישורים ולשלוח אלי.
ערכתי השוואה ביניהם והתוצאה היתה מפתיעה: כולם, מלבד אחד (!) קיבלו בדיוק את אותם חמישה קישורים ראשונים.
נתון זה הפתיע אותי מאוד לאור המאמרים, הבלוגים והמידע הנוסף אותו קראתי בנושא.
מעניין יהיה לחקור עוד ולראות היכן בדיוק חסרה האובייקטיביות, איזה פלח מהאוכלוסיה מושפע מהבועות האלו (אם בכלל..) ומיהו בכלל "המושך בחוטים"...
