אחד מתנאי הסף במסגרת תכנית התקשוב הלאומית הוא שילוב תוכנה לניהול פדגוגי שבעצם תחליף את ה"יומן הכחול" של המורה ותהפוך את הנתונים והעשייה לשקופה ונגישה יותר.
תנאי סף זה שמהווה חלק משמעותי ממעגל ההוראה נמצא, להבנתי, כמאיים ביותר על המורים.
התפיסה של החדשנות המורחבת מציגה הטמעה של התקשוב בין הצוות, התלמידים וההורים גם יחד כבעלי עניין שכדאי שיישארו בתמונה. זאת בניגוד לתפיסה מוקדמת יותר של מודל איי החדשנות בה גרעין של מורים שהיו "משוגעים" לדבר הובילו את התהליך תוך נתק וניכור ביניהם לבין שאר הצוות.
אמונתי היא כי העגלה כבר רתומה ובתוך שנה שנתיים ההטמעה תהיה מלאה.
בתי הספר שניסו "למשוך את הזמן" ולקוות שגזירה זו תתפוגג גילו כי תנאי סף זה מעוגן בתכנית ואינו ניתן לפשרה.
הפחד מהבלתי מוכר משתק לעיתים את המערכת כמו בכל תהליך חדש, אבל עם הטמעה נכונה, ניהול פדגוגי הכרחי זה יהפוך להליך טבעי בבתי הספר.
השבוע הקשבתי להרצאה של ד"ר אינה בלאו שנגעה, בין היתר, בניהול פדגוגי באמצעות מכשירים סלולרים על מנת להעלות את האפקטיביות של הארגונים החינוכיים.
כשהטכנולוגיות החדישות שנמצאות במכשירי הטלפון הניידים מנגישות מידע וחומרי למידה עבור לומדים והקהילה, בכל מקום ובכל עת, וגם לשמש יומן מקצועי עבור המלמדים.
החיסרון בכך עלול להיות הזליגה של העבודה מעבר לשעות המקובלות והלא מוגבלות גם ככה.
מצד אחד, מערכת החינוך מצויה בשלב של הכנסת שעון נוכחות ביומטרי לבקרה על עבודת המורים בבתי-הספר. ובכך מציינים שהעבודה מסתיימת עם טביעת האצבע.
מצד שני, הרעיון שבו המורה מחובר 24/7 למכשיר נייד סותר את רעיון בדיקת הנוכחות באמצעות השעון הביומטרי (מעבר לקשיים המוסריים והאתים שבכך). ומכאן התנגדויות עזות של צוות המורים.
שעון נוכחות ביומטרי הוא שעון נוכחות המשתמש באמצעים גופניים, כמו טביעת האצבע, קשתית, רשתית, זיהוי פנים או אמצעי מזהה אחר על מנת לרשום את הנוכחות.
ההבדלים בין שעון מסוג זה לבין השעונים הישנים, בהם מחתימים כרטיס, הוא שלצורך הפעלת שעון זה אמצעי הזיהוי הוא הגוף של העובד ולא כרטיס אלקטרוני או נייר.
כפי שציינה ד"ר בלאו בהרצאתה, מכשירים ניידים וביניהם סמרטפונים, הולכים ונכנסים לשימוש בעולם האקדמי ובעולם החינוך ולדעתה ילכו ויתפסו בהדרגה את מקומם של המחשבים הנייחים והניידים כשביחס הפוך, התפיסה הפדגוגית מכוונת ללמידה שיתופית מקוונות.
אני תוהה, לאור נסיוני בהטמעת התקשוב בחדרי מורים, האם השטח מוכן וערוך לכך? האם תכנית התקשוב הלאומית מותאמת לרמת הצוותים בשטח? האם זו גזירה שציבור המורים יעמוד בה?
אנטואן דה סנט אכזופרי כתב בספרו "הנסיך הקטן": "אילו הייתי מצווה על גנרל להפוך לציפור-ים, והגנרל היה ממרה את פי, לא היתה זו אשמת הגנרל, אלא אשמתי אני."
אני מקווה שכל אחד מהברגים הקטנים והגדולים במערכת החינוך יידע לקחת על עצמו את האחריות לקידום החשיבה, הלמידה והיצירתיות אצל הלומדים בין אם בצורה מתוקשבת או לא, בין אם בזמן השיעורים הרגילים או הפרטניים ובכל דרך שיבחרו.
האחריות והנתינה בחינוך חייבת להיות טוטאלית, כשהמטרה היא לא לכבוש הר גבוה אלא בכל פעם לטפס על גבעות קטנות, להיות יכולים לאתגרים חדשים, לתת לדמיון חופש, לתפוס הזדמנויות חדשות ולגלות בכל פעם את הפוטנציאל החבוי בתוכנו ובתוככי התלמידים ולהעצים אותו!
