מה הקשר בין הקוסם מארץ עוץ וכוחות צנטריפטליים?
המאמר "הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז"/ פרופ' עמי וולנסקי, עוסק במתח שבין הכוחות הצנטריפטליים (משרד החינוך) המנסים לשמור על מעמדם הריכוזי ושמירת סמכותם, כגורם חיצוני, על בתי הספר, לבין הכוחות הצנטריפוגליים (בתי ספר והרשויות המקומיות) המאמינים שיש לחזק את המורה, להעניק לו חופש, מרחב יצירה ושיקול דעת למימוש אחריותו ובמקביל מבקשים להתנער מאחיזתם הרב סמכותית של משרד החינוך.
בספר "הקוסם מארץ עוץ" אמר האריה מוג הלב: "גם אני נורא פוחד ליפול, אבל מסתבר שאין דרך אחרת אלא לנסות."
לדעתי יש צורך באומץ ובאורך רוח על מנת ליצור שינוי, יחד עם חיזוק הלמידה והמוטיבציה להוראה וללמידה ללא הבקרה החיצונית של מבחנים ובחינות הישגים.
בסיפור, הדמויות בטוחות כי התשובות למשאלותיהן נמצאות בידיו של קוסם גדול, אך הן לא מבינות כי בעצם המפתח לשינוי המיוחל נמצא בתוך כל אחד ואחד מהם ודורש תהליך ארוך ומסובך, שהוא ההיפך הגמור מ"קסם". התובנה מכך היא, שלעיתים אנו מחפשים דבר מה שחסר לנו אך בעצם הוא נמצא איתנו ובתוכנו כל הזמן ומה שאנו רק צריכים לעשות הוא להאמין בעצמנו ולמצוא את הדבר בתוכנו.
המאמר "הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז"/ פרופ' עמי וולנסקי, עוסק במתח שבין הכוחות הצנטריפטליים (משרד החינוך) המנסים לשמור על מעמדם הריכוזי ושמירת סמכותם, כגורם חיצוני, על בתי הספר, לבין הכוחות הצנטריפוגליים (בתי ספר והרשויות המקומיות) המאמינים שיש לחזק את המורה, להעניק לו חופש, מרחב יצירה ושיקול דעת למימוש אחריותו ובמקביל מבקשים להתנער מאחיזתם הרב סמכותית של משרד החינוך.
פרופ' וולנסקי מתאר את המתח מתחילתו ועד סוף שנות ה- 90 ובסופו מדגיש שהמתח בין המרכוז והביזור לא הסתיים וימשיך לטלטל את המערכת כולה.
לאחר קריאת המאמר, נוכחתי שוב, כי הכוח לשלוט בחינוך היה קיים בשלטון המרכזי בעבר כמו בהווה כשבנוסף, ישנם קשיים ומתחים שמשקפים את התפיסה הפוליטית והמדינית. הזרמים שקיימים בחינוך והאוטונומיה שניתנת לחלק מהם מחדדים את העדר תוכנית לימודים משותפת. נעשית איפה ואיפה בתקציבים שניתנים לזרמים השונים (חרדים, דתיים, חילוניים, ערבים ועוד).
הכוח המופרז שיש בידי המפקחים במשרד החינוך המכהן כארגון ריכוזי, הוביל לעיסוק בטפל ולא בעיקר כשמרוב עצים לא רואים את היער. נטייתו המופרזת של משרד החינוך לעסוק בביצוע, בפרטים שוליים ובניהול באמצעות מפקחיו, מנעו מיקוד בפדגוגיה החינוכית המתרחשת במוסדות החינוך. לא פעם התחושה והאקלים בשטח משקפים שציבור המורים והמנהלים אינו עומד בגזירות שניטלות עליו חדשות לבקרים. יזמות בית ספרית נתקלת לעיתים קרובות בהנחיות, תנאים ותכתיבים של המערכת המסואבת אשר חונקים את אש היוזמה ומכבים אותה.
מחד גיסא, אני משערת כי ההתנגדויות נובעות מחשש של המשרד להתפרקות הדרגתית מסמכויותיו ומכאן לאיבוד כוחו ורלוונטיותו. מאידך, אסייג את דברי ואומר שהלחץ הציבורי והטראומה שנוצרה כתוצאה ממיקום תלמידי ישראל במבחנים בינלאומיים עודדה מציאות חינוכית בה בתי הספר נדחקים חזרה לכיוון הסטנדרטיזציה והמדידה של בחינות והישגים.
בספר "הקוסם מארץ עוץ" אמר האריה מוג הלב: "גם אני נורא פוחד ליפול, אבל מסתבר שאין דרך אחרת אלא לנסות."
לדעתי יש צורך באומץ ובאורך רוח על מנת ליצור שינוי, יחד עם חיזוק הלמידה והמוטיבציה להוראה וללמידה ללא הבקרה החיצונית של מבחנים ובחינות הישגים.
בסיפור, הדמויות בטוחות כי התשובות למשאלותיהן נמצאות בידיו של קוסם גדול, אך הן לא מבינות כי בעצם המפתח לשינוי המיוחל נמצא בתוך כל אחד ואחד מהם ודורש תהליך ארוך ומסובך, שהוא ההיפך הגמור מ"קסם". התובנה מכך היא, שלעיתים אנו מחפשים דבר מה שחסר לנו אך בעצם הוא נמצא איתנו ובתוכנו כל הזמן ומה שאנו רק צריכים לעשות הוא להאמין בעצמנו ולמצוא את הדבר בתוכנו.
וכי מהי בעצם תמצית ההוראה בעיני?
לב אוהב
מוח חושב
ואומץ לשנות דברים.
