כיצד רותמים את המורים לשינוי התפיסה. יש כאן משימה לא פשוטה "להפוך את הקערה על פיה". המורה הוא מנהל הכיתה ובאופן יחסי אוטונומי. גם אם חלק מהמורים יבינו את חשיבות פדגוגיה זו, המאמץ הגדול שיידרש בשינוי התפיסה יחד עם המשאבים הנדרשים מהמורים במסגרת תפקידם בכלל עלול להוות מכשול.
אחד הקשיים/כשלים הגדולים של המשרד בעיני, הוא העדר סיסטמתיות. בכל שנה המורה נדרש מחדש לכתיבת תכניות, לשינויים ולהתאמות כאילו שזו השנה הראשונה שמתקיימים לימודים בישראל. ומכאן יש מורים שצריכים לשבור את מחסום החשדנות לגבי פדגוגיה זו ואני חוזרת לשאלה ששאלתי קודם.
מה תהיה הדרך הנכונה לעשות זאת?
התשובה לדעתי היא "מרכוז המורה".
לא בבחינת "המורה במרכז הכיתה והידע" אלא המורה כמוביל וכחוט השדרה של כל התהליך כשהוא מצוייד בכלים מעצימים.
על הכשרת המורה להתמקד בתפקידו כמנחה, ביכולתו להפריד בין מידע לבין הבנה של ידע ויצירת ידע חדש, למידה לאורך החיים, שימת דגש על סגנונות של עבודה וחשיבה, אינטליגנציות מרובות וקבלת סוגי למידה שונים. נראה שהמציאות דוחקת את הערכים הצידה, אולם על אנשי חינוך לשאול את עצמם: 'איזה מין חברה אנו עומדים להיות'?
תפיסת המורה כמנהיג הוא קריטי להצלחת בית הספר. מנהיג יוצר ומספק חזון ומלהיב את המונהגים באמצעות מחויבות ואכפתיות.
בניית מסוגלות ויכולות של מורים: מידע לגבי חשיבה, ידע ודגמים של חינוך, יכולים לאתגר מורים לחשוב ולחדש. יש לחזק את החשיבה הרפלקטיבית על עבודתם באופן שוטף, ולחשוב כיצד ניתן לשנות ולשפר.
בהכשרת המורים יש לתת דגש על חינוך לערכים הכולל קבלת בחירות נכונות בחיים, התמודדות עם קונפליקטים, רגישות ואנושיות.
מתוך הסרט: "ללכת שבי אחריו"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה