יום רביעי, 28 בדצמבר 2011

מורה טוב משפיע על הנצח ומנציח את העבר

במסגרת ההרצאה "הבלוג שלי ואני יצאנו לדרך" שהרצתי אתמול בכנס מו"ח - שבמכון מופת, הדגמתי, בין היתר, יישום בבלוג כמענה לאסטרטגיה של חשיבה מסדר גבוה: "ייצוג ידע בדרכים מגוונות".
סטודנטית שלומדת איתי ד"ר גילה לוי עצמון העלתה את הרעיון ליצור יומן מסע של מגלה ארצות.

מצרפת את הקישור לבלוג.




יום שני, 26 בדצמבר 2011

"אין רואים את הרוח אבל היא הנוהגת בספינה" ביאליק


חיים נחמן ביאליק נולד בי' בטבת.
בשבוע הבא יצויין יום הולדתו.
אתמול בתי ואני הלכנו לביתו בתל אביב לפעילות.
ביאליק, הקדיש זמן רב מחייו לחינוך ולילדים למרות שלא היו לו משלו.
בילדותי, אהבתי מאוד את שיריו וכתביו וזכורים לי עד היום שיעורים רבים בבית הספר שדנו בו וביצירותיו.
השנה אני עובדת כמורה למדעים וטכנולוגיה, יומיים בשבוע ולראשונה איני מחנכת.
בעקבות בלוג הלמידה שלמדנו באמצעותו את הנושא האחרון, נחשפו הילדים ליישום זה.
כמה ילדים אף ביקשו ללמוד יישום זה לעומק ומינפתי זאת כדי להדביק אותם בהערכתי לפועלו של ביאליק.
פתחנו בלוג (מדעים וטכנולוגיה,..לא?) והילדים החלו לכתוב יומן מסע של ביאליק.
ההנחיה שלי נעשית בהפסקות בין השיעורים וההתלהבות והעשייה של הילדים מעוררת בי שמחה גדולה.


ודבר נוסף, 

ביאליק אמר פעם:

"אין רואים את הרוח
 אבל היא הנוהגת בספינה
ולא הסמרטוטים האלה
המתנפנפים מעל לתורן לעיני כל"     

זה המקום להודות לד"ר גילה קורץ מהמכללה ללימודים אקדמים על הרוח שנוהגת בספינת הלימודים שלי.
אותה הספינה שהתמלאה במהלך השנה בכל כך הרבה צבעים, ריחות וכלים ועם זאת, ספינה שמטבע הדברים נקלעה גם לסערות בים.

רוחה היציבה והבוטחת היא זו שמייצבת את הספינה שלי בכל פעם, בדרך לנמל הבא.

מצרפת סרטון ידידותי על האיש, פועלו וביתו.

יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

GOOGLE + + +

היום סיימתי יומיים מרתקים באקדמיה של גוגל.

כל כך הרבה עשייה ומוטיבציה בקרב המשתתפים.

מורים שהחינוך לתפיסתם הוא לא תאריך (עם ציון) אלא תהליך ושהם מסתכלים לתלמידים בעיניים, נותנים להם יד וצועדים איתם קדימה.

המון השראה ורעיונות לפרוייקטים משלבי טכנולוגיה למימוש הפוטנציאל של החשיבה היצירתית.

זה לא תלוי רפורמה, או מסגרת או תקציב אלא תלוי רק במורה וברוח שלו, באש המפעמת בו.





כתבה מעיתון הארץ על הפרוייקט








יום שני, 19 בדצמבר 2011

סטנדרטים בחינוך: חוסמים או מאיצים?

המקורות שהובילו לאימוץ סטנדרטים במערכת החינוך על ידי מספר מדינות מתוארים במאמרו של פרופ' וולנסקי: "" The rise and the price of the standards movement.

המאמר בוחן את המחלוקת המתמשכת בנושא  הסטנדרטים ובעיקר את המחיר הפדגוגי שמשלמים כתוצאה ממיסוד הסטנדרטים.
הסטנדרטיזציה התבצעה על מנת לאפשר שוויון בין הלומדים השונים.
מערכות החינוך בעולם המערבי אימצו לעצמם גישות ניהוליות המסתמכות על רעיון הגלובליזציה.  (ניהול עצמי , העצמת ביה"ס, התפתחות מקצועית, מעורבות מוגברת יותר של הורים, ותפקיד מנהיגי ביה"ס) כשבשלב מאוחר יותר הגיע ה"ניהול המדעי"  בו ההתייחסות לעובדים היתה כאל מכונה עובדת שצריכה לבצע משימות המתוכננות והמנוהלות ע"י הנהלה המגלה אדישות לצרכים האנושיים. 
על העובדה שאין חינוך ללא סטנדרטים כולם מסכימים עם זאת עדיין יש ויכוח בין התפיסה שהחינוך נועד להכשיר את האליטה ע"י שיטות הוראה שונות מול ההצעה לשחזר את ימי המצויינות שאבדו.    
תפיסה זו של הסטנדרטיזציה נפלה לחלל בשל כשההתייחסות למדיניות הסטנדרטים היתה כאל תרופה להתדרדרות בציונים. עם זאת, היו גם שטענו שמתודה זו אחראית לנזקים פדגוגיים ולמתודה זו אני מתחברת באופן חלקי.
מצד אחד, לדעתי, לא ניתן להטיל סטנדרטים אחידים על כל התלמידים כאילו היו שווים והרי כל ילד הוא יחיד ומיוחד ומצד שני, צריך להחליט על איזשהו קו אחיד כי הרי לא ניתן, לצורך העניין, לנתב את הסטודנטים למגמות שונות באוניברסיטה רק על פי אופיים וכישוריהם - דבר זה לא ריאלי.
האוסציאציה שעולה לי היא של הספורטאים הצעירים במזרח אירופה, הסטנדרטים הגבוהים והרף שהעמידו בפניהם והמחיר הנפשי שהם שילמו בשל כך.
כמו ברפורמות קודמות, יש לקדם למידה תוך הבנה ולא שינון טכני בלבד כשהלימוד נעשה לשם פיתוח כישורי חשיבה ולא לשם צבירת ידע.
ישנו דיסוננס בין דרישות הסף כאחת מהמטרות העיקריות של הצבת הסטנדרטים לבין הפדגוגיה ודרכי הלמידה המותאמים על פי הילד במרכז.
האם אפשר למדוד את כל הילדים באותו סרט מידה? כפי שכתבתי ברשומה של "תלמידים ללא פנים", המחיר כבד מדי לנפש אבל מהו המחיר לחברה?
ימים יגידו.

יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

IMAGINE

בשבוע שעבר היתה לי יום הולדת.

ביום הולדתי העשירי ב - 8.12 נרצח ג'ון לנון.

אחד משיריו הנפלאים ביותר מדבר על חזון ודמיון:
Imagine all the people
Sharing for the world
You may say I'm a dreamer
But I'm not the only one
I hope someday you'll join us
And the world will live as one

בשנה החולפת עברתי תהליך מהותי של שינוי בתפיסה הפדגוגית שלי את ההוראה והלמידה.
הרבה דברים שראיתי רק בדמיוני קרו ואף מעבר לכך.
לכבוד זה, הכנתי סרטון קצר הסוקר את הבלוג בשנה החולפת ("הלכה" ) מול העשייה בכיתה ("מעשה").


יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

כמו כלים שלובים

    תומס ג' סרג'ובני, מציג במאמרו "ארגון, שוק וקהילה- אסטרטגיות שינוי: מהי דרך הפעולה  
    המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" ,
כמה דרכים ליצירת שינוי בבית הספר: בארגון,
    בשוק ובקהילה, כשבאופן טבעי, האסטרטגיה המועדפת על המתקן תלויה בתיאוריה שלו על
    החינוך הבית ספרי ובהשקפתו על טבע האדם.
    במאמר, מתואר העולם המורכב של החינוך, בדומה לעולם האנושי, הנמצא במציאות מורכבת
     ולא פשוטה.
 

   אני מחזקת את דבריו וגם חושבת ששינוי לטווח ארוך מחייב את ראיית ביה"ס כקהילה.
    יש לתת למורים הזדמנות לפיתוח הקשרים נחוצים עם עמיתים למקצוע לשם קבלת החלטות
    שישפרו את ביה"ס בכל הקשור להוראה ולמידה. 
     על הצוות החינוכי להוביל את הקהילה בנוכחותו ותוך גיבושו אחרת סיכויו של התהליך
     להצליח יהיה נמוך, כשהשינוי לתפיסתו צריך להיות מהיסודות ועד לטפחות: הבנת חומר
      הלימוד, דרכי הלמידה והפדגוגיה, כישורי המורים והישגי התלמידים.
     גם לדעתי, שילוב התלמידים, הצוות החינוכי והמנהלים בלב ליבו של תהליך פיתוח התכנית
     כעמיתים שווים הקשורים בנאמנות חברתית והמזוהים עם השינוי - הוא הסיכוי היחיד
     להצלחה.

     תכנית התקשוב הלאומית משלבת תאוריה זו הלכה למעשה:
    
לא עוד מנצח אחד על המקהלה אלא כלים שלובים היוצרים יחד הרמוניה פדגוגית,
     מתוקשבת, עדכנית וחינוכית.