יום רביעי, 28 בדצמבר 2011

מורה טוב משפיע על הנצח ומנציח את העבר

במסגרת ההרצאה "הבלוג שלי ואני יצאנו לדרך" שהרצתי אתמול בכנס מו"ח - שבמכון מופת, הדגמתי, בין היתר, יישום בבלוג כמענה לאסטרטגיה של חשיבה מסדר גבוה: "ייצוג ידע בדרכים מגוונות".
סטודנטית שלומדת איתי ד"ר גילה לוי עצמון העלתה את הרעיון ליצור יומן מסע של מגלה ארצות.

מצרפת את הקישור לבלוג.




יום שני, 26 בדצמבר 2011

"אין רואים את הרוח אבל היא הנוהגת בספינה" ביאליק


חיים נחמן ביאליק נולד בי' בטבת.
בשבוע הבא יצויין יום הולדתו.
אתמול בתי ואני הלכנו לביתו בתל אביב לפעילות.
ביאליק, הקדיש זמן רב מחייו לחינוך ולילדים למרות שלא היו לו משלו.
בילדותי, אהבתי מאוד את שיריו וכתביו וזכורים לי עד היום שיעורים רבים בבית הספר שדנו בו וביצירותיו.
השנה אני עובדת כמורה למדעים וטכנולוגיה, יומיים בשבוע ולראשונה איני מחנכת.
בעקבות בלוג הלמידה שלמדנו באמצעותו את הנושא האחרון, נחשפו הילדים ליישום זה.
כמה ילדים אף ביקשו ללמוד יישום זה לעומק ומינפתי זאת כדי להדביק אותם בהערכתי לפועלו של ביאליק.
פתחנו בלוג (מדעים וטכנולוגיה,..לא?) והילדים החלו לכתוב יומן מסע של ביאליק.
ההנחיה שלי נעשית בהפסקות בין השיעורים וההתלהבות והעשייה של הילדים מעוררת בי שמחה גדולה.


ודבר נוסף, 

ביאליק אמר פעם:

"אין רואים את הרוח
 אבל היא הנוהגת בספינה
ולא הסמרטוטים האלה
המתנפנפים מעל לתורן לעיני כל"     

זה המקום להודות לד"ר גילה קורץ מהמכללה ללימודים אקדמים על הרוח שנוהגת בספינת הלימודים שלי.
אותה הספינה שהתמלאה במהלך השנה בכל כך הרבה צבעים, ריחות וכלים ועם זאת, ספינה שמטבע הדברים נקלעה גם לסערות בים.

רוחה היציבה והבוטחת היא זו שמייצבת את הספינה שלי בכל פעם, בדרך לנמל הבא.

מצרפת סרטון ידידותי על האיש, פועלו וביתו.

יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

GOOGLE + + +

היום סיימתי יומיים מרתקים באקדמיה של גוגל.

כל כך הרבה עשייה ומוטיבציה בקרב המשתתפים.

מורים שהחינוך לתפיסתם הוא לא תאריך (עם ציון) אלא תהליך ושהם מסתכלים לתלמידים בעיניים, נותנים להם יד וצועדים איתם קדימה.

המון השראה ורעיונות לפרוייקטים משלבי טכנולוגיה למימוש הפוטנציאל של החשיבה היצירתית.

זה לא תלוי רפורמה, או מסגרת או תקציב אלא תלוי רק במורה וברוח שלו, באש המפעמת בו.





כתבה מעיתון הארץ על הפרוייקט








יום שני, 19 בדצמבר 2011

סטנדרטים בחינוך: חוסמים או מאיצים?

המקורות שהובילו לאימוץ סטנדרטים במערכת החינוך על ידי מספר מדינות מתוארים במאמרו של פרופ' וולנסקי: "" The rise and the price of the standards movement.

המאמר בוחן את המחלוקת המתמשכת בנושא  הסטנדרטים ובעיקר את המחיר הפדגוגי שמשלמים כתוצאה ממיסוד הסטנדרטים.
הסטנדרטיזציה התבצעה על מנת לאפשר שוויון בין הלומדים השונים.
מערכות החינוך בעולם המערבי אימצו לעצמם גישות ניהוליות המסתמכות על רעיון הגלובליזציה.  (ניהול עצמי , העצמת ביה"ס, התפתחות מקצועית, מעורבות מוגברת יותר של הורים, ותפקיד מנהיגי ביה"ס) כשבשלב מאוחר יותר הגיע ה"ניהול המדעי"  בו ההתייחסות לעובדים היתה כאל מכונה עובדת שצריכה לבצע משימות המתוכננות והמנוהלות ע"י הנהלה המגלה אדישות לצרכים האנושיים. 
על העובדה שאין חינוך ללא סטנדרטים כולם מסכימים עם זאת עדיין יש ויכוח בין התפיסה שהחינוך נועד להכשיר את האליטה ע"י שיטות הוראה שונות מול ההצעה לשחזר את ימי המצויינות שאבדו.    
תפיסה זו של הסטנדרטיזציה נפלה לחלל בשל כשההתייחסות למדיניות הסטנדרטים היתה כאל תרופה להתדרדרות בציונים. עם זאת, היו גם שטענו שמתודה זו אחראית לנזקים פדגוגיים ולמתודה זו אני מתחברת באופן חלקי.
מצד אחד, לדעתי, לא ניתן להטיל סטנדרטים אחידים על כל התלמידים כאילו היו שווים והרי כל ילד הוא יחיד ומיוחד ומצד שני, צריך להחליט על איזשהו קו אחיד כי הרי לא ניתן, לצורך העניין, לנתב את הסטודנטים למגמות שונות באוניברסיטה רק על פי אופיים וכישוריהם - דבר זה לא ריאלי.
האוסציאציה שעולה לי היא של הספורטאים הצעירים במזרח אירופה, הסטנדרטים הגבוהים והרף שהעמידו בפניהם והמחיר הנפשי שהם שילמו בשל כך.
כמו ברפורמות קודמות, יש לקדם למידה תוך הבנה ולא שינון טכני בלבד כשהלימוד נעשה לשם פיתוח כישורי חשיבה ולא לשם צבירת ידע.
ישנו דיסוננס בין דרישות הסף כאחת מהמטרות העיקריות של הצבת הסטנדרטים לבין הפדגוגיה ודרכי הלמידה המותאמים על פי הילד במרכז.
האם אפשר למדוד את כל הילדים באותו סרט מידה? כפי שכתבתי ברשומה של "תלמידים ללא פנים", המחיר כבד מדי לנפש אבל מהו המחיר לחברה?
ימים יגידו.

יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

IMAGINE

בשבוע שעבר היתה לי יום הולדת.

ביום הולדתי העשירי ב - 8.12 נרצח ג'ון לנון.

אחד משיריו הנפלאים ביותר מדבר על חזון ודמיון:
Imagine all the people
Sharing for the world
You may say I'm a dreamer
But I'm not the only one
I hope someday you'll join us
And the world will live as one

בשנה החולפת עברתי תהליך מהותי של שינוי בתפיסה הפדגוגית שלי את ההוראה והלמידה.
הרבה דברים שראיתי רק בדמיוני קרו ואף מעבר לכך.
לכבוד זה, הכנתי סרטון קצר הסוקר את הבלוג בשנה החולפת ("הלכה" ) מול העשייה בכיתה ("מעשה").


יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

כמו כלים שלובים

    תומס ג' סרג'ובני, מציג במאמרו "ארגון, שוק וקהילה- אסטרטגיות שינוי: מהי דרך הפעולה  
    המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" ,
כמה דרכים ליצירת שינוי בבית הספר: בארגון,
    בשוק ובקהילה, כשבאופן טבעי, האסטרטגיה המועדפת על המתקן תלויה בתיאוריה שלו על
    החינוך הבית ספרי ובהשקפתו על טבע האדם.
    במאמר, מתואר העולם המורכב של החינוך, בדומה לעולם האנושי, הנמצא במציאות מורכבת
     ולא פשוטה.
 

   אני מחזקת את דבריו וגם חושבת ששינוי לטווח ארוך מחייב את ראיית ביה"ס כקהילה.
    יש לתת למורים הזדמנות לפיתוח הקשרים נחוצים עם עמיתים למקצוע לשם קבלת החלטות
    שישפרו את ביה"ס בכל הקשור להוראה ולמידה. 
     על הצוות החינוכי להוביל את הקהילה בנוכחותו ותוך גיבושו אחרת סיכויו של התהליך
     להצליח יהיה נמוך, כשהשינוי לתפיסתו צריך להיות מהיסודות ועד לטפחות: הבנת חומר
      הלימוד, דרכי הלמידה והפדגוגיה, כישורי המורים והישגי התלמידים.
     גם לדעתי, שילוב התלמידים, הצוות החינוכי והמנהלים בלב ליבו של תהליך פיתוח התכנית
     כעמיתים שווים הקשורים בנאמנות חברתית והמזוהים עם השינוי - הוא הסיכוי היחיד
     להצלחה.

     תכנית התקשוב הלאומית משלבת תאוריה זו הלכה למעשה:
    
לא עוד מנצח אחד על המקהלה אלא כלים שלובים היוצרים יחד הרמוניה פדגוגית,
     מתוקשבת, עדכנית וחינוכית.

יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

החינוך הוא הדרך. האדם - הוא המטרה (א.ד גורדון)


היום 30.11.11 הוא יום הולדתו ה 176 סמיואל לנגהורן קלמנס הידוע בשם העט שלו:  מארק טוויין. 
טווין כתב, בין היתר, את הספר "בן המלך והעני", בו הנערים מתחלפים בתפקידם וחווים זה את חייו של זה.

חודש נובמבר הוא חודש בו נעשה "חשבון נפש" בבית הספר.
בחודש זה לרוב נערכים ברוב כבוד מפגשי מורה-הורה - תלמיד להלן: "ימי הורים".
כל הורה מקבל 10 דקות תמימות!!! לשמוע את תהליכי הלמידה שילדו עובר במהלך שעות שהייתו הארוכות בבית הספר, לשמוע על חוויותיו בעיני המורה וגם בעיני המורים המקצועיים, על מצבו הרגשי, החברתי, האישי ועוד.
ההורה והילד יוצאים לבסוף עם דף נייר עליו מתנוססים בגאווה (או בעצב) רשימת מספרים.
השבוע  צפיתי בעניין רב במפגשים מסוג זה.
ראיתי ילדים רבים שנכנסים לכיתה ומתיישבים על כיסא כשהם מוקפים במבוגרים (מורה והורה או זוג הורים).
ראיתי את הציפייה, את החששות וגם את התקווה בעיני חלקם.
אני כן חושבת שהילדים צריכים לקחת אחריות על למידתם, לתת על כך דין וחשבון ולעשות רפלקציה.
אני תוהה, האם רשימת מספרים בין 0-100 היא מדד לתהליך זה.
האם ניתן למדוד ילד במספר?
האם ניתן לכמת את תהליך הלימוד שלו במספר?
את החוויות שלו שמצמיחות התנסות נוספת ולמידה עצמית?
האם 40 ילדים שיושבים יחד בכיתה הם קבוצה הומוגנית? כפי הנראה לא. אם כך, מדוע מדדי ההצלחה זהים?
בעיני, שיטת מיון הישגי הלומדים, כשאני מתייחסת לבתי הספר היסודיים, אינה מתאימה לעידן בו אנו חיים היום.
לדברי פרופ' דוד חן, מי שמדבר על סטנדרטים במאה ה-21, נשאר במאה ה- 19 ופסח על המאה ה – 20.
העיקרון החשוב ביותר של הידע הוא השונות ולא האחידות! ומכאן ההסבר לכישלון מערכת חינוך שמנסה לעשות את כל התלמידים דומים. מערכת זו מציבה מטרות בלתי אפשריות המתאימות, כאמור, לתפיסת האדם במאה ה-19.
לקראת יום הדין, כלומר, יום ההורים, מתקיימות בחינות רבות לתלמידים שבודקות ידע.
כל זה קורה בעידן בו לכל תלמיד בכיס יש כלי טכנולוגי, המאפשר דרכו להגיע ליותר ידע ממה שאי פעם נזדקק לו ויותר ממה שמורה מכיל, מבין ומומחה ככל שיהיה יוכל אי פעם להעביר לתלמידיו.
בחינות מדדי הידע מתקיימות בסוף תהליך הלמידה ותוצאותיהן מתנוססות על הדף בתצורת מספר דו ספרתי .
מספר זה נכתב כסיכום התהליך ומכאן שאין משוב ואין אפשרות לעזור או לשפר.
גם כאן, לצערי , כפי שכבר כתבתי בעבר, יש נתק בין ראשי המערכת לשטח.
כשמדברים על הישגים, ציונים, מספרים וכדומה שוכחים שמדובר כאן קודם כל בתהליכים של למידה, בחקר, בהבנה ולא בשינון וזכירה של ידע והדבר החשוב ביותר לטעמי הוא - בני האדם (הקטנים בגודלם הפיזי) והרכים עליהם אנו מדברים בתוך כל תהליך הלמידה הזה.
פרופ' דוד חן צוטט לאחרונה בעיתון גלובס: "מהשיח העוסק בחינוך נעדרים שני עמודי התווך של החינוך: אין תלמידים ואין תוכן".
הלימוד האינטנסיבי ממוקד המטרה שבעיני מדומה לשיטת "כיבוי שריפות" ושמקבל "מקום של כבוד" לקראת מבחנים ארציים כמו מיצ"ב, אינו מקדם דבר מלבד את שמו של בית הספר.
כל הידע שנצבר במהלך השנים על הדיפרנציאליות בין הלומדים שמקורו בגיל הילדים, בסוג האינטליגנציה שלהם, בחינוך שהם רכשו בבית, באופיים, ברצונותיהם ונטיותיהם הטבעיות ועשרות שנים ומחקרים על נפש הילד נכנסים למצב של HOLD  מרגע שכף רגלו הקטנה דורכת בכיתה ועד שהוא סיים "ללמוד" = לקבל ידע.
בעיני, הדרך לשינוי אמיתי צריכה לעבור בכל הרבדים:
המורים צריכים להיות חדורי מוטיבציה ומכווני מטרה.
הם צריכים לקבל הדרכות רלוונטיות כיצד להפוך למנחי ידע במקום מנחילי ידע.
יש לפנותם מכל שאר העיסוקים; כיום נדרש ממורה להיות גם מפיק (כותב ומביים טקסים), מעצב גרפי (עיטור המרחבים), אב בית (סוחב כסאות, שולחנות..), קניין, מדריך טיולים ועוד. ישנם הרבה מתנדבים שיפיקו תועלת רבה והרגשת גאווה לתת כתף במוסד חינוכי.
והכי חשוב, יש לחייב את כל בעלי התפקידים להתנסות בתפקידים אחרים.
בדיוק כמו בסיפור "בן המלך והעני" של מארק טווין.
כלומר: בכירים במשרד החינוך יחושו את השטח על ידי התנסות מעשית.
הם יצטרכו לעבוד במשך שבוע שלם בבית הספר כמורים וללמוד כתלמידים.
במטרה לקבל נקודת מבט שונה, למצוא מקומות בהם ניתן לשפר ולחוש את המצוקות והקשיים של המורים והתלמידים, לבנות מערך שיעור, להכנס לכיתה ללמד, לשבת עם 40 תלמידים בכיתה צפופה, להתמודד עם הקשיים הפיזים, הטכניים והמנהלתיים שבוע שלם.
האם אז יהיה סוף אחר לסיפור?

יום שלישי, 22 בנובמבר 2011

"מה שהיה - הוא שיהיה, ומה שנעשה - הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש / קהלת, פרק א, פסוק ט

מאמרו של לארי קיובן "שוב ושוב חוזרת הרפורמה" מנסה להאיר את סוגיית הרפורמות הבית- ספריות ואת התהליך שהן עוברות:
לשם כך הוא מציג שלוש רפורמות שבאו והלכו בתצורה דומה ושונה בכל פעם מחדש, את הסיבות למהלכים אלו וחלופות אפשריות.
קיובן מתאר את גישת המורה במרכז שהיתה הגישה המרכזית - עד לפני יותר ממאה וחמישים שנה ואת הגישה החדשנית יותר שהציגה רעיונות על "הילד השלם"  ועל כך שהחינוך הבית-ספרי, צריך להתחבר לעולם האמיתי.
במאמרו, מתוארים המאמצים להוביל את החינוך לערכים ליברלים שיתאימו לכל התלמידים ושיתנו אופק עבודה לכל אחד בהתאם ליכולותיו.
הוא מציין גם את אנשי הזרם הפרוגרסיבי שהיו קיצוניים אף יותר ודרשו לאפשר ללומדים לטפח  את תחומי העניין המגוונים שלהם ואת יכולותיהם השונות.
במאמר, מפרט קיובן על  ריכוז וביזור של הסמכות החל ממחוזות ועד ל"ועדות בית-ספריות", "בתי-ספר בניהול עצמי" ו"בתי-ספר מחודשים".
ומשם הגיע לעיקר העניין לדעתי: מדוע הרפורמות חוזרות פעם אחר פעם כמטוטלת?  
לצערי, המאמר משקף מציאות מוכרת.
חשוב שקובעי המדיניות, המורים, הפקידים המקצועיים והחוקרים יבינו רפורמות חוזרות שוב ושוב אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית-ספרי ואכן לחצות את סף הכיתה ולהשאר בה.
הנתק בין הרפורמות לשטח הוא קריטי ובעיני הן אינן מותאמות למציאות העכשוית. יתכן, שזה בגלל שהמערכת לא באמת רוצה לעשות שינוי.
כשהחינוך הוא ציבורי והסוס שמושך את העגלה הוא הרבה פוליטיקה אלו שנשארים להאכיל את הסוסים הם מעטים ובודדים. והמחלוקת העיקרית היא המורה והתלמיד.
אמנם, אנו בעידן של "התלמיד במרכז" אבל המציאות מפגישה אותנו עם עובדות שונות.
פדגוגית, התפיסה נכונה אך המציאות טופחת על פנינו.
עיצוב החינוך צריך להיות בשיתוף המורים והתלמידים ולא להעשות על ידי אליטות שמינו את עצמן (פוליטית?) כמורות דרך, גם אם יש להן תעודה מהמחלקה לחינוך באוניברסיטה מובחרת או שהן יושבות על כסא בירוקרטי ממשלתי במשרד החינוך.





יום שבת, 19 בנובמבר 2011

והשבוע במקום הראשון...


השבוע נערך סקר שנתי של מידרג כלים מתוקשבים ללמידה בחינוך, במרכז לטכנולוגיות למידה של ג'יין הארט.  (C4LPT)
"מצעד הפזמונים" של עידן הידע.
בסקר זה לקחו חלק 531 אנשי חינוך ברחבי העולם כשלמקום הראשון הגיע טוויטר.
השבוע (11.11.11) גם חגגנו לבני בר מצווה וכמיטב המסורת של ארועים מסוג זה התכנסתי (אין כאן שגיאה דקדוקית..) לבנות מצגת הולמת ובכלל לארגן את הארוע.
לשם כך נעזרתי בכלים רבים:
YouTube (מקום 2) העלאת הסרטונים
Skype (מקום 4) התייעצויות עם בני משפחה בחו"ל...
Dropbox  (מקום 6) לשמור את יצירת המופת במקביל בשני המחשבים
Wikipedia  (מקום 11)  מידע על היום בו הוא נולד ומה קרה בשנה זו
Blogger/Blogspot (מקום 12)  בו תפורסם רשומה זו.
Facebook  (מקום 14)  לוח המודעות ודרכו פורסמה ההזמנה לחברים ולמשפחה...
PowerPoint (מקום 19)  על כלי זה נבנתה המצגת
Gmail  (מקום 20) ארגון הארוע, מיילים וסגירת חוזה מול המקום
Google Maps  (מקום 38) הכנת מפה למקום הארוע
Wordle  (מקום 39) עיצוב ההזמנה
Picasa (מקום 53) אלבום התמונות שלי
iPhone/iPod Touch and apps (מקום 55) הגיע איתנו ועליו כל המוסיקה למסיבה
iGoogle  (מקום 74) ועליו מתנוססות בגאווה כל פתקאות התזכורת "מה עוד עלי לעשות"
Excel   (מקום 81) עליו נכתבת רשימת המוזמנים ממוינת לפי משפחות וגילאים (ואחר כך נוסף טור של צ'קים...)
משהתחלתי לכתוב את הרשומה, לא שיערתי שאמנה כל כך הרבה כלים בהם השתמשתי.
כלים אלו ועוד רבים אחרים הפכו לחלק אינטגרלי מניהול חיי היום יום שלי, הפרטיים והמקצועיים.
מעניין היה לראות את דירוגם של כלים אלו באוכלוסיות שונות (צעירים/מבוגרים, אורייני תקשוב/טכנופובים ועוד).
בדירוג הפרטי שלי חולקים את המקום הראשון GOOGLE  על יישומיו השונים והרשת החברתית FACEBOOK.
טוויטר, שהגיע למקום הראשון בסקר זה, היה מדורג אצלי בתחתית הרשימה.

מצרפת קישור למצגת בר המצווה בה חסר הנאום שאומר: "ותודה לכלים הדיגיטלים שגידלו אותי והביאו אותי עד הלום".  (יש ללחוץ על התמונה..)







"בילדותי נאלצתי לקטוע את לימודיי כדי ללכת לבית הספר" - ג'ורג' ברנרד שו

התמורות שעברו על העולם בעידן המידע וההתפשטות המהירה של טכנולוגיות המידע והתקשורת שינו את מרחב קיומו של האדם, סביבתו החברתית, התרבותית, דרך התנהלותו ודרכי חשיבתו.

השימוש והשליטה בטכנולוגיות אלו הן בבחינת תנאי הכרחי להשתלבות בעולם החדש.
בהיותה רלוונטית ביותר לתהליכים מרכזיים של למידה והוראה, מהווה טכנולוגיה זו (ICT) אתגר עצום עבור מערכת החינוך. היא יוצרת שינויים המחייבים את מערכת החינוך להגיב, להתמודד, ואף להשתנות (סלומון, 2000). טכנולוגיה זו נתפסת כיום כזרז פוטנציאלי של שינויים במערכות חינוך, וכאמצעי שיאפשר לצייד את אזרחי העתיד בכלים הנחוצים לחיים בחברת המידע (מיודוסר, נחמיאס, ברוך וזוזובסקי, 2001).

צמיחתה של הטכנולוגיה הזו מזמנת תפיסה פדגוגית חדשנית המקדמת מעורבות גדולה יותר של הלומד בלמידה תוך ניהול עצמי וכן, הזדמנויות חדשות ואפשרויות לקהלים שונים לבוא יחד כדי לשתף פעולה בדרכים חדשות וליצור ידע חוויתי חינוכי מתקדם.

החל משנות ה – 80, בד בבד עם תחילת עידן הידע ובעקבות נגישות הידע, התפיסה החינוכית השתנתה: לא עוד לימוד ידע אלא עיסוק בידע, כשהוראת החשיבה כמו תפיסות אחרות בחינוך הפדגוגי עשתה מסלול מעגלי: מרכישת הידע ליצירת הידע וחזרה.

בשנים האחרונות, המבחנים הבינלאומיים בודקים אוריינות - יכולות הסקה והקשה מתוך ידע קיים אל מצב חדש.

בכינוס של ה-OECD שנערך לפני כשלושה שבועות, יצאו תיגר כנגד ההשכלה במתכונתה הנוכחית.

ממחקרים שנערכו עלה שרכיב ההשכלה הפך דומיננטי פחות ופחות ושבעלי השכלה נמוכה מצאו תעסוקה טובה יותר מבעלי השכלה גבוהה משלהם, ממצא חריג בעולם הישן.

המבחנים הבינלאומיים החדשים, שיכתיבו את אופי החינוך בעשורים הבאים, יבדקו כ-15 מיומנויות, אשר נמצאו כנדרשות וחשובות ביותר במאה ה-21: פתרון בעיות, עבודת צוות, תקשורת מילולית, השפעה על אחרים, תכנון זמן אישי ועבור אחרים, קריאת טקסטים ‏(פרוזה או מסמך‏), יכולת חשיבה במונחים כמותיים, שימוש באינטרנט ובמחשב ועוד.

בעיני אין כאן ממצא חדש במיוחד אלא אם כן, יתנו דגש במוסדות ההשכלה על טיוב נטיות חשיבה בעלות תכונות אינטלקטואליות אשר להן השפעה ישירה על איכות החשיבה.


מצרפת כתבה רלוונטית מעיתון מעריב.

יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

"דמיון חשוב יותר מידע; כי הידע מוגבל אך הדמיון חובק עולם." איינשטיין אלברט

מי היה מאמין???
אלברט איינשטיין לא דיבר עד גיל ארבע ולא ידע לקרוא עד גיל שבע. הוא תואר על ידי מוריו, כאיטי בחשיבה, בעל שכל חלש ונתון לחלומות טיפשיים.

הפסל המפורסם רודן כונה על ידי אביו כאידיוט, על ידי דודו כבלתי ניתן לחינוך, כתלמיד גרוע על ידי מוריו, ונדחה שלוש פעמים בבחינות הקבלה בבית ספר לאומנות.
וולט דיסני פוטר על ידי העיתון בגלל מחסור ברעיונות.

לעיתים אנו נתקלים בבעיות בחיינו וחושבים: לו היה לי פתרון, הכל היה נראה טוב יותר...
אבל לא חושבים להביא את הבעיות אל הילדים אשר עולמם ודמיונם עדיין פתוח ורחב ואינו מקובע כמו שלנו – המבוגרים.
בשיעורי מדעים, אני שמה דגש על לימוד תהליך פתרונות טכנולוגים לבעיות קיומיות כדי להגיע למצב "רצוי" ממצב "מצוי".
התלמידים עוברים תהליך ארוך בעל שלבים שונים בתהליך לפיתוח מוצר פרי דמיונם.
פעילות כזו מאתגרת ודורשת מיומנות מתאימה, דורשת יכולת ריכוז במשימה ומשוב קבוע מעמיתים והמנחה/מורה.
כשתלמיד נהנה בזמן הכנת המשימה הוא חווה איבוד מודעות עצמית ושינוי תחושת הזמן – מוטיבים המגבירים את ההנאה מהלימוד ומכאן גם את ההנעה בתהליך הלמידה.
דמיון ויצירתיות באים כאן לידי ביטוי באופן חופשי ומוחלט והשמים הם הגבול...

במקום רחוק, מעבר לים הגדול, ישנו מקום סודי שם אנשים מפתחים כבר עכשיו את "הדבר הבא"

TELL ME WHAT YOU WANT

באחת הרשומות כתבתי על נגישות טכנולוגית.
השבוע גיליתי עוד דברים חדשים על אפשרות הזיהוי הקולי של WINDOWS.
בעזרת קול בלבד ניתן לתת למחשב את כל הפקודות (ENTER, DELETE וכל פעולה אחרת שמתבצעת בעזרת מקלדת) ובנוסף, המחשב מתרגם SOUND  למילים.
כלומר: ניתן לשוחח והמילים נכתבות "מעצמן".
מייד חשבתי על שימושים אפשריים בחינוך:
מורה שמקנה ידע והסבר שלה נכתב סימולטנית על הלוח – נותן מענה לילדים שהצד הויזואלי חזק יותר עבורם.
תלמידים איטיים בכתיבה,
תמלול סיעור מוחין בלמידה לשם תיעוד,
בהמשך כמובן, מענה לילדים מוגבלים פיזית, באופן זמני או קבוע,
ילדים שלהם מחשבות ותובנות נפלאות והם מתקשים להעלותם לכתב ועוד.

בתכנית התקשוב יש שיח רב בנושא מענה לשונות.
יישום זה הוא אחד הפיתוחים הנפלאים לכך, מה גם שהוא פשוט להפעלה ואינו דורש מכשור מסובך אלא מחשב ומיקרופון.

מצרפת סרטון של בני מבצע כמה פעולות ביניהן כתיבה בעזרת הוראות קוליות בלבד וכן, הסבר  להפעלה של יישום זה.