יום ראשון, 16 בספטמבר 2012

גוונים של שיתופיות

"אני לא מבינה למה את מתכוונת בדרך שלך. כל הדרכים כאן שייכות לי, "אמרה המלכה לאליס אי שם בארץ הפלאות" (לואיס קרול).
ציטוט זה משקף בעיני את התפיסה הריכוזית והלא שיתופית אשר עדיין נתפסת כלגיטימית במחוזות מסוימים
.רשומה זו מהווה נדבך נוסף בדיון על שיתוף ושיתופיות בלמידה והוראה, בהמשך למאמרון של ענבל סמית: "סיכום הטרילוגיה ההיסטורית: הקיבוץ והלמידה השיתופית", התמורות שעברו על העולם בעידן המידע וההתפתחות המהירה של טכנולוגיות המידע והתקשורת, שינו את מרחב קיומו של האדם, סביבתו החברתית, התרבותית ודרכי חשיבתו. בהיותן רלוונטיות ביותר לתהליכים מרכזיים של למידה והוראה, לא נותר לנו אלא לערוך שינוי בתפיסה הפדגוגית המסורתית.
הגוונים בהוראה ובלמידה, נעים על רצף התפיסה הפדגוגית של ההוראה
. קוטב אחד הוא הפדגוגיה של מבנה ההוראה ומנגד - קוטב הפדגוגיה של מהות ההוראה.
הפדגוגיה של
 מבנה ההוראה מכילה פעילויות המארגנות את מהלך העבודה בעוד שהפדגוגיה של מהות ההוראה, מחבקת ומכילה שימוש במגוון כלי חשיבה כגון מיומנויות מסדר חשיבה גבוה, שימוש בנטיות חשיבה ושניהם יחד לכדי יצירת הפנמה והבנה של הלמידה. מיומנויות המאה ה-21 מתמקדות בשלושה תחומים מרכזיים שהפדגוגיה החדשנית אמורה לתת להם מענה (מתוך: התאמת מערכת החינוך למאה ה-21, תכנית עבודה, משרד החינוך, אפריל 2010 : (* מיומנויות חשיבה מסדר גבוה – יצירתיות וחדשנות, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות וקבלת החלטות מיומנויות של עבודה שיתופית – עבודת צוות, תקשורת ושיתופיות, אחריות אישית וחברתית.*
מיומנויות לטיפול במידע הדיגיטלי והתקשורתי – אוריינות מידע, אוריינות אמצעי תקשורת
  ואוריינות טכנולוגיות תקשוב.
תפיסת הלמידה כ"תהליך אישי מודע ומושכל המתרחש בהקשר חברתי בתוך יחסי גומלין מבוגרים משמעותיים ועם בני קבוצת השווים" (חוזר מנכ"ל, נוב', 2008) וכן עם חומרים, מערכות וכלים בכלל ועם מערכות וכלים טכנולוגיים בפרט (סלומון 2000), מתייחס לייעודו של בית הספר כמאפשר "לתלמידים לחשוב, לרכוש מיומנויות של טיפול אינטליגנטי במידע ולהפוך אותו לידע, ולא להטביע אותם במידע." (סלומון 2000).
על מנת להפוך את השינויים בפדגוגיה מהותית לקיימים במובן המעשי ולא רק ברמת הצהרות ומטרות, יש להכשיר את הסטודנטים במוסדות האקדמיים ללמידה שיתופית. אל העולם האקדמי מגיע כל סטודנט עם פרופיל אישיותי שונה המכיל מטרות וסל תכונות כמו מוטיבציה, סדר, דייקנות, מסירות טוטאלית, הישגיות ויצירתיות במידות משתנות
. ישנם סטודנטים בעלי ענווה אינטלקטואלית, סתגלנות קוגניטיבית ונטיה לרוחב אופקים. לסטודנטים אלו נטייה ליצירתיות, שימוש בדמיון, פתיחות דעת מחשבתית,  ראייה מעבר לנתון ובחינת הנחות יסוד ונקודות מבט חלופיות. סטודנטים אלו הם אמפאתיים ובעלי יכולת הקשבה לאחרים, הם יחפשו את חוכמת ההמונים וישאפו לסיעור-מוחות עם הסטודנטים האחרים.ישנם סטודנטים בעלי נטייה לסקרנות אינטלקטואלית ויכולת למסוגלות עצמית. סטודנטים אלו אופטימיים, נוקטים עמדה פעילה, מגשימים את עצמם ובעלי כושר הסתגלות למצבים משתנים. אנשים בעלי תחושת מסוגלות גבוהה משקיעים אנרגיה רבה בעבודתם, מתמידים בה לאורך זמן, יוזמים, מציבים לעצמם מטרות מאתגרות יותר וממשיכים לפעול גם לנוכח קשיים או כישלון.סטודנטים בעלי נטייה להבהרה חשים דחף לשיפור תוצרים, יש בהם צורך לחדד מושגים, תפיסות ודוגמאות ויכולת לשחזר רעיונות של אחרים. לבעלי נטייה זו כישרון להבין ולהביע רעיונות בבהירות ומיומנות ליישמם.  סטודנטים אחרים ינטו לתכנון ולחשיבה אסטרטגית כשהם מציבים יעדים, מכינים תכניות וחושבים מראש בחשיבה מאורגנת ושיטתיתיהיו גם סטודנטים אשר להם נטייה לזהירות אינטלקטואלית יחד עם דיוק וחדות פנימית. אלו הסטודנטים אשר מגדירים מטרות,  מתכננים אסטרטגיות לפתרון בעיות הניצבות לפניהם, שואפים לדייקנות, לבהירות ולמושלמות בביצועיהם, מקפידים על דיוק בשפה אשר לה תפקיד חיוני בפיתוח חשיבה ביקורתית. סטודנטים בעלי כשרון להעריך את ההליכים שננקטו, מחפשים נימוקים והם בעלי צורך להעריך את השגת המטרה ואת הטיפול במכשולים וטעויות. הם מחפשים ראיות מוצקות לטיעונים ומבחינים בין סיבה לתולדה. לקבוצה האחרונה, משתייכים סטודנטים בעלי נטייה למטה קוגניטיביות. בעלי נטייה זו, מסוגלים לכוון ולווסת את מסלולי ההתרחשויות והאירועים שהם חווים, לנהל בקרה על פעולותיהם בהווה ומקפידים לקיים רפלקציה והסקת מסקנות על פעולותיהם בעבר. הם לומדים מתוך ניסיונם ומסוגלים להסיק משמעות מהתנסות אחת וליישמה במצבים חדשים. מעוף אווזי הבר, יכול להוות דוגמה למשימה בה כביכול מתקיים תהליך של קולבורציה אבל בעצם מתקיימת פעילות קואופרטיבית. אצל אווזי הבר, ישנו המנהיג הנושא בנטל העיקרי של ההובלה. כאשר הוא מתעייף הוא עובר לסוף המבנה ואת מקומו תופס אוז אחר. הטיסה יחד, מקנה לשאר חברי הלהקה את היתרון של הפחתת החיכוך עם האויר מצד אחד ואת האפשרות להגביה עוף בזכות משק כנפיו של האווז שלפניו. טיסה במבנה כזה, יעילה ומהירה בכ -70% ממעופו של אוז בודד וכך גדל טווח מעופה של הלהקה כולה. כאשר סוטה אחד האווזים, הוא חש בהתגברות החיכוך בינו לבין האוויר וממהר לתקן את מסלולו על מנת להנות מתנאי מעוף משופרים. כאשר אחד מחברי הלהקה אינו חש בטוב חבר אחר מגבה אותו. חברי הלהקה נוהגים לעודד את מנהיגם בעת הטיסה בקריאות עידוד "קריאות אוזי הבר".
יש לקחת בחשבון, שתמיד יהיו כאלו אשר ינצלו את סגנון הלמידה השיתופי על מנת "לעוף על גבם של האחרים". עם זאת, ייתכן שלשיתופיות אשר לה קשת של גוונים יתרונות חבויים. לדוגמה, מקרה בו סטודנט אחד דומיננטי יותר מחברו, יתכן שהתנהלות זו תעצים אצלו נטיות אשר לא היו באות לידי ביטוי במידה והשיתופיות  הייתה שווה. ובכל זאת, כחלק ממיומנויות המאה ה- 21, סבורה אני שחשוב לפתח יכולות של חשיבה בדמות ניהול קולוברציה. למידה שיתופית של סטודנטים בעלי נטיות חשיבה שונות,  תביא לסינרגיה בלמידה ובהבנה. על המרצים/מנחים לתת את תשומת הלב למבנה המשימה על מנת לוודא שהתוצר יהיה פרי של קולובורציה וקואופרציה גם יחד.


יום שני, 27 באוגוסט 2012

"זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות" / ניל ארמסטרונג

הוא נולד לפני 82 שנה בעיירה קטנטנה בשם וופּא-קונטה באוהיו.
הוא לא נולד בבית חולים, אלא בבית של סבא שלו, בחדר הכניסה.
בגיל 6 הוא עלה כמו כולם לכיתה א'. הוא סיפר לחברים שלו שבחופש הגדול הוא טס בפעם הראשונה בחייו במטוס (דבר שהיה מאוד נדיר בתקופה ההיא).
החלום שלו היה להיות טייס.
בכיתה ג' התחיל לבנות דגמים של מטוסים, בכיתה ט' הוא החליט שהוא רוצה לקחת שעורי טייס. למשפחה שלו לא היה כסף, וכל שיעור טיסה עלה 9 דולר (זה היה המון כסף אז).
אז הוא עבד, קיבל 40 סנט לכל שעת עבודה, ובשביל לממן שיעור טיסה אחד הוא היה צריך לעבוד 22 שעות וחצי.
בתחילת כיתה י' כבר היה לו רישיון טיסה.
כל הבני דודים שלו לא הלכו לאוניברסיטה, אלא נשארו לעבוד בוופא-קונטה אוהיו.
ניל, ככה קוראים לו, רצה ללמוד אווירונאוטיקה באוניברסיטה. לא היה לו כסף, אז הוא קיבל מלגה מהצבא, בתמורה לכך שישרת בצבא כך וכך שנים.
הוא הפך להיות עתודאי, והציונים שלו באוניברסיטה היו מאוד בינוניים, אם לא לומר גרועים.

הוא התגייס לצבא, ונהייה טייס קרב. הוא היה טייס קרב מצויין.


אחרי שהשתחרר, התקשרו אליו והציעו לו להיות אסטרונאוט.

הוא לא חשב על זה אף פעם, להיות אסטרונאוט, כל מה שחלם זה להיות טייס, וזה כבר קרה.
אבל אחרי התלבטות קצרה הוא החליט שהוא מגיע למיונים.

ב- 1965, כשהוא רק בן 35, הוא היה הטייס הראשי של חללית בשם ג'ימיני 8. החללית נכנסה לסחרור, נגמר לה הדלק, והייתה סכנה אמיתית שהיא תתרסק וכל האסטרונאוטים עליה ימותו. ניל החליט לקחת את ההגה של החללית בידיים (זה בדרך כלל לא אמור לקרות, אפילו אז דאגו לכך מחשבים), ובקור רוח מדהים הוא הצליח, כנגד כל הסיכויים, להנחית את החללית על כדור הארץ.


ב- 20 ביולי, 1969, בשעה שמונה בערב, 17 דקות ו- 39 שניות, אפולו 11 נחתה על הירח.

ב- 21 ביולי, בשעה 2:56 בלילה, לפי שעון הזמן העולמי, הניח ניל את כף רגלו השמאלית ולאחריה הימנית על הירח. ואז הוא אמר את המשפט שייזכר לדורות:
זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות.

ניל היה האדם הראשון שצעד על הירח.

לפני יומיים נפטר ניל ארמסטרונג ממחלה, והוא בן 82.

היום לפני 76 שנים הוא עמד ברחבת הדגל בבית הספר בעיירה וופא-קונטה, וסיפר לחבר שלו שעמד לידו שהחלום שלו זה להיות טייס.

בשיעור הראשון הוא סיפר את זה למחנך שלו.
לא כולם האמינו בו, ולא כולם האמינו שהחלום שלו יתגשם.
אבל ניל האמין, האמין שחלומות מתגשמים.

שנה טובה לכולם, שנה של הגשמת חלומות, של גדולים וקטנים. (גיל חדש)




יום ראשון, 24 ביוני 2012

"הצד השני של המטבע" – ייצוג נטיות חשיבה בבלוג למידה - עבודת גמר לשם קבלת תואר M.A- אלה פלג


התמורות שעברו על העולם בעידן המידע וההתפשטות המהירה של טכנולוגיות המידע והתקשורת: (ICT -Information & Communication Technologies ), שינו את מרחב קיומו של האדם, סביבתו החברתית, סביבתו התרבותית, דרך התנהלותו ודרכי חשיבתו. צמיחתן של טכנולוגיות חדשניות אלו  ושילובן בעולם הידע החדש, מזמנת הבנייתן של תפיסות פדגוגיות חדשניות בתהליך החינוכי.
אחד התחומים המרכזיים  בשיח החינוכי הינו תחום הקניית תהליכי החשיבה. אחת התפיסות בהוראת החשיבה הינה  גישת "מיומנויות החשיבה".  (מייצגה המרכזי הינו בלום (Bloom, 1956),  שהציע טקסונומיה הבנויה משש רמות). תפיסה נוספת מכונה: "גישת נטיות החשיבה". Perkins (2009), הגדיר נטיות חשיבה (Thinking Dispositions) כיחידות ניתוח של ההתנהגות הקוגניטיבית. כלומר, קטגוריות המגדירות את איכות החשיבה. פרקינס (שם) מצא, שיש שבע נטיות חשיבה: נטייה לרוחב אופקים והרפתקנות, נטייה לסקרנות אינטלקטואלית, נטייה להבהרה, נטייה לתכנון ולחשיבה אסטרטגית, נטייה לזהירות אינטלקטואלית, נטייה לחפש נימוקים ולהעריכם ונטייה למטא קוגניטיביות.
הבלוג, שהינו יישום טכנולוגיות Web 2.0, מזמן ללומדים מעורבות בלמידה, העצמה תוך מקום להשמעת הקול האישי, מזמן למידת עמיתים, פיתוח חשיבה ביקורתית רפלקטיבית ומעודד כתיבה (קורץ וחן, 2012).
סביבת למידה ידידותית, כמו בלוג למידה, מאפשרת התמצאות קלה ומידית, הפעלה טכנולוגית פשוטה ופעילות עצמאית. סביבה כזו עשויה לקדם שימוש בנטיות חשיבה בצד זימון לפתיחות, חשיפה למקורות מידע מגוונים, בחירה מושכלת ושחרור מתלות. בדרך זו, מתפתחות סקרנות והנעה המובילות לעצמאות וליזמה אישית. תהליך למידה שיתופי בסביבה כזו, מזמן גם למידה ביחסי גומלין חברתיים ובכך עתיד לתרום להבניה ולשכלול הידע של הפרט (וידיסלבסקי, פלד ופבסנר, 2010 ). במחקר שבחן ייצוגים של מיומנויות חשיבה בבלוג לימודי נמצא כי הבלוג מהווה אכסניה נאותה לייצוגים אלו, עם זאת התפתחות מיומנויות החשיבה מחייבת  כתיבת רשומות לאורך זמן, תוך הקפדה על צפיפות זמנים מסוימת בין הרשומות (פורת וקורץ, 2012).
השימוש ההולך וגובר ביישום בלוג למידה במרחב הווירטואלי המשרת את תחומי החינוך והפדגוגיה, מעלה שאלות בסיסיות מהותיות הנוגעות לתהליכים הקוגניטיביים העשויים להתרחש בחשיבה בעת וכתוצאה מהשימוש בו.
כחלק מחובות הגמר לתואר שני בחינוך מגמת התמחות בתקשוב ולמידה  במרכז ללימודים אקדמיים, מחויבים הסטודנטים, לתכנן, לפתח ולכתוב בלוג למידה. המטרה המרכזית הינה: יישום אינטגרטיבי של תכני הלימוד ליצירת תעודת זהות מקצועית שתפרט את עבודת הסטודנט/ית במהלך התואר, התנסויות ותובנות אישיות.

מטרות המחקר:
<!--[if !supportLists]-->א.    לבחון ייצוגי נטיות חשיבה בבלוג למידה, כלומר: האם ניתן למצוא בבלוגים עדויות לתכונות קוגניטיביות המייצגות נטיות חשיבה כגון: נטייה למטא-קוגניציה, נטייה לסקרנות אינטלקטואלית, נטייה לרוחב אופקים והרפתקנות וכדומה.  
<!--[if !supportLists]-->ב.      <!--[endif]-->לבחון את מידת השימוש במגוון ייצוגי נטיות חשיבה ובהיקף  שכיחותן לאורך זמן הכתיבה בבלוג הלמידה.

האמצעי המרכזי לאיסוף הנתונים במחקר הוא ניתוח תוכן של מדגם בלוגי למידה של סטודנטים.
קטגוריות ניתוח התוכן התבססה על מחוון שפותח  על ידי מבצעי המחקר במיוחד עבור מחקר זה.
מחוון זה שימש בסיס לזיהוי נטיות החשיבה ורכיביהם בתוכן הרשומות של בלוגי הלמידה.

ממצאים:
כמעט בכל הבלוגים נעשה שימוש במגוון נטיות חשיבה. בכל הבלוגים נמצאו ייצוגי נטיות חשיבה. יותר מכך, ב- 94% מהרשומות השתמשו הסטודנטים לפחות בייצוג נטיית חשיבה אחת, כשממוצע השימוש בנטיות החשיבה ברשומות אלו עומד על  6.6 נטיות חשיבה לרשומה.
בלמעלה מ- 50% מהרשומות נמצאו לפחות 5 ייצוגים של נטיות חשיבה. משמעות ממצא זה היא שבמהלך כתיבת הרשומות בבלוג הלמידה, הסטודנטים השתמשו בנטיות החשיבה בהיקף ניכר.  
הממצאים מצביעים על עליה פי 2.3 בשכיחות ייצוגי נטיות החשיבה בין תקופת התחלת הכתיבה בבלוג לבין סיומה.

מסקנה:
ניתן לזהות תהליך התפתחות בהיקף ייצוגי נטיות החשיבה  במהלך תקופת הכתיבה בבלוג. דבר המעיד אף הוא, על בלוג הלמידה כמעודד ותורם לפעילות מחשבתית מדויקת ויסודית, חקר עצמאי, חשיבה גמישה ויצירתית ולתהליכי רפלקציה, אשר משפרים את איכות החשיבה ותוצרי הלמידה. 


יום שלישי, 8 במאי 2012

לרדת מהסוס ולעלות על הרשת


למחרת ל"ג בעומר שנת  1885, חגג זרח ברנט חנוכת בית בפתח תקווה.

127 שנים אחר כך, הוא יורד מהסוס ועולה לרשת.

לפני כמה ימים, הגיעה תמר בתי, תלמידת כיתה ד', הביתה ובידה משימה: עבודת חקר על עיר.
העבודה כללה רשימת שאלות כגון: שם העיר, שנת הקמה, אישים מפורסמים, למה בחרת עיר זו וכיוצא באלה.
תמר, שמתהדרת כבר בבלוג פרוטפוליו משל עצמה, הציעה להכין את העבודה ביישום בלוג.
קיבלנו אישור חריג מהמחנכת, לאור הנסיבות (משפחה מתוקשבת...) והתוצאה לפניכם: http://petachtikvatamarpeleg.blogspot.com/


בתחילה, שרטטנו את מפת הבלוג. תמר ציינה תחומים שמעניין אותה לדעת על העיר (שירים, סרטונים, תמונות, מה אחרים חושבים עליה ועוד).
גדלתי בפתח תקווה, ברחוב שטמפפר ולמדתי בבית ספר סלומון. בשביל פתח תקוואים, הבלדה על יואל משה סלומון וחבר מרעיו היה מעין המנון והזיל דמעה בכל טקס בבית ספר. בשביל תמר, פתח תקווה זה בעיקר סבא וסבתא.
החלק הטכני, כלל בתוכו פתיחת בלוגים, הכנת לוח שיתופי, הכנת טופס שיתופי, חיפוש מקורות מידע ועוד.
החלק האיכותי הגיע מיד אחריו. היה חשוב לנו להציג את המידע שאספנו בדרך יצירתית וחדשנית.
הבלוג שנוצר מיועד לילדים בגיל בית ספר יסודי ולכן היה דגש על ויזואליות ושילוב של מולטימדיה.
לאחר שהקטגוריות נאספו ומוינו, התלבטנו לגבי מיקומן בדף. לאחר חשיבה מחדש על התכנון, הנושאים, מידת חשיבותם ו"עניינם לציבור", מוקם זרח ברנט במקום של כבוד במרכז הדף ושאר הנושאים נפרסו מסביבו.
תמר עיצבה את החלוקה כ"דלת" ו"חלונות" מסביב וקבעה את השם: "חלון לפתח תקווה".
חלונות לעבר ולהווה.
הדלת שבמרכז פותחת צוהר לבלוג אישי של זרח ברנט – ממייסדי העיר. בבלוג, הוא מספר על קורותיו (הוא ממשיך ומספר...). הרשומות מוצגות כרונולוגית במבנה זמן נרטיבי הפוך כפי שנהוג בבלוג (פוסט שנכתב אחרון מופיע ראשון). בנוסף, שובצו תמונות שבחרנו ממקורות מידע שונים ברשת. תמר הוסיפה גם כמה שירים אסוציאטיבים בהתאם לרשומה.
בתחתית הבלוג צירפנו מפה אינטראקטיבית המתארת את מסעו (ובכל זאת, הוא עלה לישראל 9 פעמים...)
תהליך העבודה המשותף היה מלמד ומהנה עבור שתינו והוא עדיין בעיצומו (עד עכשיו פתחנו חלונות לעבר ועכשיו אנו פותחות צוהר להווה).
הבלוג, שימש במקרה זה כאתר סביב נושא וזימן הבניית ידע תוך שיתוף עמיתים ללא הגבלת גיל, שיוך או מקום פיזי, סביב  עניין משותף. בבלוג שולבו תכנים מתודעת הפרט או הקולקטיב. יתרונו המשמעותי שהוא נמצא על הרשת ונגיש מכל מקום ובכל זמן.
אין ספק, כי בתהליך הלמידה שנעשה כאן, יתרונות יישום הבלוג באו לידי ביטוי. בתי הפכה למומחית בתחום התוכן ובמקביל, ההנעה, היצירתיות והמוטיבציה גברו.
המשימה המרתקת ביותר היתה "מהי פתח תקווה בשבילי". הרעיון עלה כשתמר שאלה אותי שאלה זו והתקשרה גם לסבתה וכדומה.
החלטנו לרתום את הטכנולוגיה למשימה זו. תמר העלתה את השאלה לטופס מקוון ואני הפצתי אותו באמצעות פרופיל בפייסבוק (בו איני מכירה באופן אישי את כל "חברי") וגם באמצעות הדואר האלקטרוני.
את התשובות אספנו ונעצנו בלוח שיתופי. נוצר לנו מקור מידע חדש, שיתופי, של חוויות אישיות מהעיר.
חוכמת ההמונים נאספה באנונימיות ובמהירות מאנשים ברחבי העולם אשר אינם מכירים בהכרח זה את זו / אותי או את בתי.

זרח ברנט עלה על הרשת ואנחנו על הסוס! :-)

יום שלישי, 27 במרץ 2012

"הסוד בהוראה הוא להיראות כאילו ידעת כל חייך את שלמדת הבוקר" - אנונימי


הוזמנתם למוסד חינוכי לייעץ כיצד ניתן לשלב את התקשוב בתהליך ההוראתי-לימודי. 
מתברר, שחדר המנהל/ת הוא בקומה השמינית ולכן נכנסתם למעלית.
יד המקרה, והמנהל/ת הצטרף למעלית.
במהלך הנסיעה מבקש/ת מכם המנהל/ת להסביר לו/ה למה כדאי לשלב את הכלים שלמדתם היום בתקשוב במוסדו/ה.
עליכם לשכנעו עד להגעת המעלית לקומה השמינית.
בבקשה שתפו אותנו ב"תגובות" – מה תאמרו לו???

(זכרו יש לכם זמן קצוב מהקומה הראשונה ועד השמינית).






                                                                                                                תודה לד"ר גילה קורץ על הרעיון.

יום שני, 23 בינואר 2012

אין מקום שהוא רחוק מדי - ריצ'רד באך

רבות אני מרצה על יתרונות שילוב התקשוב.
על כך ש"קירות הכיתה נשברים" והמרחקים מצטמצמים.

אתמול, הייתי אמורה להרצות על כך בשלומי שבצפון אך בשל מחלה בלתי צפויה נבצר ממני לנסוע.

וכאן בדיוק מגיע המענה הטכנולוגי.

העברתי שיעור וירטואלי סינכרוני באמצעות סקייפ (עשיתי שיתוף מסך של שולחן העבודה שלי).

למי שכבר מתמצא בתחום - אין כאן חידוש מסעיר (מעבר לקלות השימוש שמשתפרת עם הזמן והאפשרויות החדשות)
ועדיין, זה נפלא!

כשאני מעבירה השתלמויות אני מדברת על הניסוי עצמו.
עד שלא מתנסים באמת ביתרונות הטכנולוגיה - זה נשאר ברמה התאורטית בלבד.

עם זאת, ראיתי כמה חסרונות  בשיעור כזה.
בגלל קושי טכנולוגי במרכז בשלומי לא ראיתי את המשתלמים ומעבר לקריאות השמחה של הצלחתם במשימות התקשתי לחוש אותם.
העובדה שלא יכולתי פיזית לעבור ביניהם ולתמוך הפריעה לי גם.
נאלצתי להשען על עוזרת לא וירטואלית שגישרה ביננו.

ועדיין רכזות ורכזי  תקשוב דימונה הגיעו עם המון מוטיבציה וצמא ללמוד דברים חדשים.
והצליחו, לצד חסרונות הטכנולוגיה, להוציא את המקסימום מהיתרונות.

ההשתלמות נתמכה באתר שהכנתי מראש (בבלוג), ובו כל חומרי הלמידה, קישורים, רעיונות ליישומים פדגוגים שלהם, הסברים, דוגמאות שהכנתי מראש ומשימות להתנסות. 

לסיכום,
אם יש מוטיבציה ללמידה, אין מקום שהוא רחוק מדי - לא פיזית, לא פדגוגי ולא יישומי.




סקייפ



יום שישי, 13 בינואר 2012

"או שהמנעולים היו גדולים מדי, או שהמפתח היה קטן מדי; כך או כך, הוא לא פתח אף אחת מהן" לואיס קרול מתוך אליסה בארץ הפלאות

במסגרת הקורס "מדעי החינוך" של פרופ' דוד חן, דברנו על הקושי של התאמת מערכת החינוך המערבית לילדים בעלי ADHD.
מי שנולד עם המתנה הזו של הפרעת קשב וריכוז, קיבל איתה גם מתנות אחרות.
בכיתה אשר בבית ספר מערבי, בו יש חינוך לסטנדרטיזציה, ילדים כאלו מתקשים לקחת חלק בלמידה (למידה מהסוג המצופה בבית הספר).
השונות היא טבעית. אל לנו לנסות לשנותה ולהפוך את כולם לדומים מה גם, שלא נצליח. זה פשוט נגד הטבע.

במהלך החיים ובתהליך הגדילה, המוח משתנה בהשפעת התורשה ובהשפעת הסביבה.

כששני החברים "דופאמין וסרוטונין" יוצאים לדרך, הילדים לא מצליחים לפתוח אף מנעול ונהיה:  "בים, בם ובום".


שני "חברים" אלו הם חומרים כימיים במוח הקשורים קשר הדוק להתבטאות של תכונות התנהגות. חומרים אלו הם מוליכים עצביים במוח המשפיעים בצורה משמעותית על ההתנהגות של האדם.


דופאמין הוא מוליך עצבי הקשור לבקרת התנועה (ע"י שליטה על השרירים), קשב ולמידה, יצירת זיכרונות קצרי-טווח, תכנון והכנת אסטרטגיות לפיתרון בעיות.

סרוטונין הוא מוליך עצבי המעורב בתחושות ורגשות, מצבי רוח (התרוממות רוח, דיכאון, תוקפנות), התנהגות אימפולסיבית. מווסת את חום הגוף, תחושת תאבון, תחושת כאב והנאה.

המוליכים העצביים במוח חייבים להיות באיזון בכדי לאפשר תפקוד תקין. כל סטייה מהאיזון, עליה או ירידה, יגרמו לקושי התנהגותי ופיזי. לדוגמה: ירידה בסרוטונין תגרום לדיכאון. ירידה בדופאמין תגרום לקושי בריכוז.

המונח: ADHD –Attention Deficit Hyperactivity Disorder - הפרעת קשב וריכוז, נכנס בהרחבה לשימוש בשנות התשעים. הפרעה זו משפיעה על 3-6% מהילדים, כש-60% מילדים אלו ימשיכו להיות מושפעים גם בבגרותם.

הפרעת הקשב והריכוז מאופיינת ע"י קבוצת סימפטומים: היפראקטיביות, אימפולסיביות והסחת דעת, המתחילה בצורה אופיינית בסביבות לפני גיל 7. קיימות אבחנות בין סוגי ADHD שונים כשלעיתים מאובחן ADHD  בצרוף עם מצבים אחרים כגון מוגבלויות למידה, חרדה, דיכאון.

תלמידים בעלי ADHD  אינם שונים באינטליגנציה שלהם, הם פשוט לומדים בדרך אחרת ויש להתאים להם צורת למידה מתאימה.

 מאות מחקרים בשלושים השנים האחרונות חיפשו את הקשר בין ADHD  לבין המוח. הממצאים מעידים כי אזורי המוח בחלקו הפרה-פרונטלי, האחראים על שליטה וריסון של האזורים האחראים על הרגשות והמוטוריקה, אינם מצליחים לעמוד כראוי בבקרה זו. התוצאה היא איפולסיביות והיפראקטיביות. בנוסף, בעיות בתפקודים הניהוליים של האונות הפרה-פרונטליות גורם לקשיים בתכנון, ארגון ותשומת לב ממוקדת, מה שמתבטא בהסחת הדעת.

 

במחקרים שונים שנעשו, הוכח, שה ADHD  בכל קבוצת גיל יורדת ב-50% כל חמש שנים, כלומר: ילדים עם ADHD הם למעשה ילדים שפורחים מאוחר ואינם ילדים עם פגם מוחי.

הרבה ילדים עם ADHD הם פשוט ילדים המתנהגים באופן צעיר לגילם וזקוקים ליותר זמן להתבגר.  הגדרת המושג " Neoteny"  בלטינית הוא להישאר צעיר: היכולת לשמור על איכויות צעירות, ילדותיות בהמשך ההתפתחות וגם על גמישות מחשבתית וחוסר קיבעון.  דוגמה טובה לכך הוא אלברט אינשטיין בתמונה המפורסמת הזו:



אינשטיין, אותו כבר ציטטתי והזכרתי בכמה רשומות, החל לדבר בגיל מאוחר. גם כאיש מבוגר הוא לא הסתרק והוא לא גרב גרביים אף פעם.

היום, כנראה, היו מגדירים אותו בטווח ה-ADHD. הרבה אנשים מפורסמים היו במובנים רבים ילדים בגוף של מבוגר: פיקאסו, מוצרט, שייקספיר...


תומס הרטמן אמר פעם שאנשים עם ADHD הם ציידים בעולם של חקלאים: הצייד נמצא בתנועה מתמדת, תמיד עירני, תמיד מכוון לאינסטינקטים שלו כדי לחפש מזון, למצוא מחסה ולהמנע מלהיות טרף בעצמו. החקלאי שונה מאד. הוא חייב להיות סבלני. הוא חייב לחשוב על העתיד ולתכנן קדימה.

 גם בעולם המערבי העירוני ההתייחסות לADHD  היא תלויית תפיסה.

מרכז טורנס ליצירתיות באוניברסיטת גורגיה בארה"ב, ערך השוואה בין תכונות ADHD לבין תכונות של אדם יצירתי. נמצא שהרשימה דומה מאד מלבד שהביטויים שליליים כשמדובר ב-ADHD וחיוביים כשמדובר ביצירתיות.

ADHD
יצירתי
אימפולסיבי
ספונטני
מוסח דעת
בעל חשיבה מסתעפת
היפראקטיבי
מלא חיוניות



 התנהלות בכיתה רגילה, אינה מתאימה למבנה מוח כזה. מה שמגרה את המוח של אדם רגיל, אינו מספק את המוח של ילד עם ADHD. הוא צריך רמה גבוהה יותר של ריגושים וגירויים.


בתרבות שלנו, ילד שאינו מצליח לעמוד בדרישה של ישיבה על כיסא קשה 5-7 שעות ביום ולעסוק בפעילות מונוטונית נחשב ללקוי. בתרבות אחרת, ילד תזזיתי, בעל אנרגיות רבות, אסוציאטיבי – נחשב לבעל תכונות מקדמות.

המשמעות היא, שהתיוג כבעל לקות או כמחונן קשורה יותר למקום בו אתה נמצא, לתרבות ולחברה מאשר למשהו פנימי מבני באדם. הבחירה להתייחס לתופעות אלו כאל הפרעה הינה תרבותית!





חלק מהנכתב לקוח מתוך חומר מהקורס: "מדעי החינוך" דוד חן.

יום שלישי, 10 בינואר 2012

"היה זהיר במעשים אך נועז ונטול רסן בחלומות" יאנוש קורצ'אק

למעלה מעשור, נעשים ברחבי העולם ניסיונות לשלב את התקשוב בתהליכי הלימוד ולצמצם את הפערים הדיגיטליים ההולכים וגדלים בעולם בכלל ובמדינות המתפתחות בפרט.

פרויקט OLPC , פרי יוזמתו של נגרופונטה הוא אחד מהפרויקטים הגדולים ביותר בשנים האחרונות שהוקם לצמצום פער זה.

בפרוייקט זה שאף נגרופונטה לצמצם את הפער הדיגיטלי  באמצעות רכישת מחשב נייד לכל ילד במחיר השווה לכל נפש ובמקביל ראה למול עיניו גם מטרה חברתית של חיזוק מעמד הילד בכיתה והתלכדות משפחתו סביב המחשב בבית. כהשימוש במחשב יאפשר לילדים ממדינות מצוקה לפתוח אפשרויות חדשות ולהגדיל את אפשרויות התעסוקה שלהם בעתיד. פרוייקט זה, כאמור, חיבר משפחות רבות לעידן הידע ותרם לקשר שלהן עם העולם הגלובלי.

"הפתרון לכל בעיה בעולם שלנו, המענה לכל סוגיה בכוכב-הלכת הזה, כולל את החינוך... ובתחום החינוך ההצלחה תלויה במחשב הנייד" , כך נשמע בספטמבר 2005 נגרופונטה.

בתפיסתו זו, קרב נגרופונטה, את הדמיון והמציאות הטכנולוגית יותר מאי פעם.

הוא יצר מהפכה בגישה למחשבים גם במקומות הנידחים ביותר והפיץ את הרעיון ש"הגודל לא קובע" כשהוא משפיע השפעה גדולה על שילוב התקשוב בבתי הספר ובכיתות ותורם בכך לצמצום הפער הדיגיטלי העולמי במידה מסוימת.

פרוייקט חינוכי זה היה אמור  להיות ה"WE ARE THE WORLD" של שנות האלפיים: להושיט יד אל ילדי העולם השלישי ולהוביל אותם בבטחון וגאווה לקראת המאה ה 21.

פרוייקט זה שהיה אמור להוכיח את נצחון הטכנולוגיה על הטבע ולהביא את הקידמה גם למקומות בהם זרימת חשמל אינה דבר מובן מאליו, החל את התרסקותו כבר במעמד ההשקה בדאבוס, כשלקופי אנאן, מזכ"ל האו"ם דאז,  נשברה ידית הדינמו של המחשב. אותה ידית שייעודה היה לטעון את הסוללה ולהשתמש במחשב גם באזורים שבהם אין אספקה סדירה של חשמל.

זו היתה הסנונית הראשונה שבישרה על בוא הסתיו..

מאז ועד היום, נתקל פרוייקט זה בעוד ועוד קשיים וההתלהבות ממנו הלכה ופחתה. החלום הגדול שתלו במחשבים הקטנים - הלך והתמוסס.


פרוייקט הדגל קיבל הרבה ביקורות: ניהול חובבני, תחרותיות, ויכוחים פנים פוליטיים על תפיסת הקוד הפתוח, עמידה בזמנים, בעיות לוגיסטיקה, חומרה ותמיכה טכניות, חזון משתנה, חוסר שימוש מספיק בטכנולוגיה בבתי הספר, קושי בהפנמת תרבות והתנהגות עסקית במדינות השונות, מוצר לא מותאם ללקוח , חלוקת משאבים לא נכונה ולא הוגנת בין התלמידים השונים במדינות ושתי הביקורות העיקריות היו סביב:

א.               הכשרה פדגוגית לקויה וגורם אנושי

ב.                בעיות אמינות – ההבטחה שמחיר המחשב לא יעלה על 100$

מכיוון שאחד הכשלים המרכזיים בפרוייקט היה חוסר תמיכה מוכוונת במורים בשילוב הטכנולוגיה בתכנית הלימודים וחוסר בידע של מיומנויות מחשב, היום ברור כי כדי לקדם למידה באמצעות מחשב לא מספיק לחלק מחשבים לתלמידים ולמורים אלא חובה על המורים לקבל הכשרה מקצועית מספקת טרם כניסתם לתכנית ולהמשיכה לאורך זמן.



שילוב המחשבים טומן בחובו שינויים ארגוניים מערכתיים ויש להכין את התשתיות כראוי. על תכנית ההטמעה להיות בעלת מדיניות ברורה ומסודרת המעניקה, בין היתר, תמיכה טכנית, פדגוגית ותשתיתית לאורך זמן.


להערכתי, אין תכלית לטכנולוגיה ללא תשתית פדגוגית.

לגבי המחיר, השבוע פורסם כי הם משיקים מחשב שולחני משוכלל עוד יותר במחיר המובטח.



החלום שניתן לנצל את הטכנולוגיה כדי ליצור מציאות אחרת עדיין לא נגוז ולצד חולשותיו של פרוייקט זה יש לזקוף גם את הצלחותיו, שהראשונה שבהן היא העלאת המודעות לבעייה ופתיחת הדיון הציבורי העולמי בדרכים לפתרונה. עצם כניסתן והתעניינותן של כל חברות הענק העוסקות בתחום היא פריצת דרך שתוביל לשינוי.

כמו גם ברשומות קודמות, אני חוזרת ומחדדת את תובנותי כי תהליכים חינוכיים, מעצם טבעם, הם תהליכים ארוכי טווח והשפעת השינוי תהיה בוודאי ברורה יותר במהלך השנים ובמקרה זה, גם אם צמצום הפער קטן מהמצופה עדיין יש בו תרומה חשובה ונכבדה.