מכתב ששלחתי היום (בדואר אלקטרוני...) לתלמידי מלפני כמה שנים...
רותם - אתה יכול להוציא את השלט,
"פעם, לפני כמה שנים, סיפרתי לכם שכשהייתי בדיוק בגילכם, רון ארד נפל בשבי.
כל שנה הזכירו אותו בטקס בבית הספר ופיללו שיחזור.
שיתפתי אותכם בכך שלא האמנתי שאעמוד עשרות שנים אחר כך כמבוגרת ועדיין אתפלל ואייחל לשובו.
קיווינו יחד שלכם זה לא יקרה ושגלעד יחזור הביתה מהר. הכנו לגלעד שלט, שליווה אותנו כל השנה וגם בזו שאחריה, ובזו שאחריה ובזו...
ביקשתם לשמור על השלט כל השנים ולתת אותו לגלעד כשיחזור ולספר לו שהוא תמיד היה איתם
רותם התנדב לשמור עליו.
רותם - אתה יכול להוציא את השלט,
גלעד בדרך הביתה.
ועוד משהו קטן...
כתבנו מכתבים לראש הממשלה
שלחנו בדואר ישראל וגם בדואר אלקטרוני.
כתבנו וציירנו למשפחת שליט.
שלחנו בדואר ישראל ובדואר אלקטרוני.
צפינו בו בקלטת על גבי המדיה הדיגיטלית והקשבנו שוב ושוב לשיר של שלמה ארצי "אנחנו לא צריכים" ביוטיוב.
ואז,
יצאנו כל ילדי הכיתה החוצה לחצר בית הספר, עם הבקשות שלנו, קשרנו אותם לבלונים כחולים ושחררנו אותם עם תפילה בלב.
נצרנו את הרגע הזה בלב אבל גם תיעדנו אותו במצלמה דיגיטלית.
ילדים יקרים!
לפעמים חלומות מתגשמים."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה