כמו כלים שלובים

    תומס ג' סרג'ובני, מציג במאמרו "ארגון, שוק וקהילה- אסטרטגיות שינוי: מהי דרך הפעולה  
    המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" , כמה דרכים ליצירת שינוי בבית הספר: בארגון,
    בשוק ובקהילה, כשבאופן טבעי, האסטרטגיה המועדפת על המתקן תלויה בתיאוריה שלו על
    החינוך הבית ספרי ובהשקפתו על טבע האדם.

    במאמר, מתואר העולם המורכב של החינוך, בדומה לעולם האנושי, הנמצא במציאות מורכבת
     ולא פשוטה.
 
   אני מחזקת את דבריו וגם חושבת ששינוי לטווח ארוך מחייב את ראיית ביה"ס כקהילה.

    יש לתת למורים הזדמנות לפיתוח הקשרים נחוצים עם עמיתים למקצוע לשם קבלת החלטות
    שישפרו את ביה"ס בכל הקשור להוראה ולמידה. 

     על הצוות החינוכי להוביל את הקהילה בנוכחותו ותוך גיבושו אחרת סיכויו של התהליך
     להצליח יהיה נמוך, כשהשינוי לתפיסתו צריך להיות מהיסודות ועד לטפחות: הבנת חומר
      הלימוד, דרכי הלמידה והפדגוגיה, כישורי המורים והישגי התלמידים.

     גם לדעתי, שילוב התלמידים, הצוות החינוכי והמנהלים בלב ליבו של תהליך פיתוח התכנית
     כעמיתים שווים הקשורים בנאמנות חברתית והמזוהים עם השינוי - הוא הסיכוי היחיד
     להצלחה.

     תכנית התקשוב הלאומית משלבת תאוריה זו הלכה למעשה:
     לא עוד מנצח אחד על המקהלה אלא כלים שלובים היוצרים יחד הרמוניה פדגוגית,
     מתוקשבת, עדכנית וחינוכית.